שיר של אחרי המלחמה / אריק איינשטיין

שיר ישן נושן, שיר של חיילים

שחוזרים אחרי הקרב

שיר של אהובה, מחכה לך -

מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה

הוא תמיד מזכיר לי תקווה

היא מחכה, אהובה כבר חוזר

זהו שיר שבא אחרי המלחמה

הוא כותב מכתב, היא עונה שלושה

ככה זה הולך תמיד

הוא שולח שיר, היא מוחה דמעה -

מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה...

כל הרחוב יוצא וזורק פרחים

כמה טוב שבא שלום,

הנה הם חוזרים, שיהיו בריאים -

מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה...

שיר ישן נושן, שיר של חיילים

שחוזרים אחרי הקרב.

מה לעשות, המצב דורש התייחסות.. מאוד היינו רוצים לשמוע את השיר הזה עכשיו מתנגן ברדיו, את הנשים שבעליהן גויסו עומדות במרפסות ומחכות. את הילדים רגועים והצפון כולו פורח ומוריק. לצערנו, זה עדיין לא המצב.

בעולם ישנן מלחמות והן חוזרות על עצמן. לפני כמה שנים הסתיים סכסוך ארוך מאוד במזרח טימור (ואתם מוזמנים לחפש איפה לעזאזל נמצאת בכלל מזרח טימור..). המורדים הטמילים (?) נלחמו בממשלה במשך תקופה ארוכה. ואתה שומע על המלחמה עקובת הדם הזו ואומר לעצמך - על מה הם נלחמים? למה צריך להקיז כל כך הרבה דם כל הזמן? למה בכלל אנשים צריכים להילחם?

כנראה שחלק מתחושת הצדק האנושית היא הצורך להלחם. אנחנו יכולים לראות את הילדים הקטנים נלחמים כל הזמן במשהו. לכו לתינוק קטן ותראו שהוא כל הזמן נאבק במשהו - רק דרך המאבק הזה הוא יגיע למיצוי של עצמו. לאחר כמה שנים זה תופס כיוון מעודן יותר, אחר. ילדים בכיתה ב' רבים כל היום, ואנשים מבוגרים הולכים לצבא. אני לא טוען כאן חליליה שהמלחמה היא דבר טוב, או שהיא דבר בלתי נמנע, או שצריך להלחם כל הזמן, אני רק טוען כאן שמלחמה היא פן בנפש האדם שאנחנו לא תמיד מודעים לכך שהוא נמצא שם. כשאדם נלחם, כל הכוחות שלו מרוכזים במטרה. החושים דרוכים, מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף - הפחד, היכולת לחשב סיכונים - כולם מוכפפים למטרה העליונה של הלחימה, וככל שהאדם חדור מוטיבציה יותר, כך הגוף שלו, פחות מגיב לסביבה ויותר מגיב למלחמה.

אני חושב שאם כך הוא המצב באדם הבודד וודאי שכך צריך להיות כשהאומה נלחמת. כל כוחות החיים שלה, כל החושים צריכים להיות מופנים לטובת המלחמה, שהרי זו מלחמה על עצם קיומנו, סניף מאוחר של מלחמת השחרור שלמעשה מעולם לא נגמרה. השיר הזה מייצג את הכמיהה להפסקת המלחמה ולשובם של החיילים הביתה. יש כאן קריאה אמיתי שניתן מאוד להזדהות איתה, מאחורי המלחמה יש גם אנשים שעלולים לסבול ואף למות. המלחמה כאן מוצגת כמשהו שלילי. אין ספק היא אכן שלילית אבל לפעמים אין ברירה.

את השיר הזה שמעתי ברדיו מיד לאחר ששמעתי את ההודעה על כך שצה"ל יצא מלבנון לפני שש שנים. ישנתי אז במקלט בקרית שמונה, ואני עדיין זוכר את ההלם שהיה לכל מי שהיה מסביב - צה"ל יצא מלבנון. יצאנו אז כמה חבר'ה לסיבוב בעיר וראינו את כל כוחות צה"ל בשיירות דרומה, והעורכים המוסיקליים בכל התחנות משדרים את השיר הזה שוב ושוב. אז חשבתי שזה קצת אירוני ומוקדם מידי. היום, לצערי, אני יודע שעוד לא חשבתי בכלל על מה שיכול להיות...

אני מאוד מקווה שאותם עורכים מוסיקליים שהיום בוחרים כול יום שירים עצובים של יום הזיכרון מכים על חטא, ויודעים שלפעמים שיר הוא לא רק מילים, אלא תפיסת עולם שלמה.

גם כעת, כדאי לזכור שלעיתים אנחנו שמחים בסיומה של המלחמה מוקדם מדי.

רק טוב!