עוד על כיבוד הורים2

שאלה:
לרב שי, שלום!
אני בחורה דתיה, בת 18 ואוהבת את הורי מאד(לפחות את אמא). עם אבא שלי יש לי הרבה בעיות. אנחנו רבים בערך, מאז שאני זוכרת את עצמי על דברים שבעיניו שטותיים (למשל: אני ממש אוהבת לשמוע רוק, בערך מגיל 14, ולדעתו - בחורה דתיה לא צריכה לשמוע מוזיקה "אגרסיבית" שכן אני אמורה לנהוג בצניעות. זוהי רק דוגמא קטנה). הוא נורא משתדל ללחוץ מבחינה דתית, הוא פשוט בן-אדם רע, ולא אגזים אם אומר שלא פעם ביטא את חיבתו אליי בדרכים אלימות .ובתוך כל היאוש שאלתי היא: כיצד עליי לכבדו?
תשובה:
שלומות.
חבל. חבל שאביך לא יודע איך לבטא דאגה, איך לבטא אהבה.
אבל, בכיבוד אב יש שני רבדים: האחד - זה לכבד את האב כדי להוקיר לו טובה על מה שעשה למעננו. מאידך - להרגיל את עצמנו להודות ולהבין מה מעלינו. הסיבה השניה מחייבת רבדים ראשוניים של מצוות כיבוד אב ואם. זה לא אומר שאת צריכה לכבדו "למהדרין"... אבל, כבוד מינימאלי, בסיסי הוא חיוני לך!
כמו כן, השתדלי לא להגיע לעימותים ולוותר. כן! גם זו חכמה גדולה! לדעת לא להתעמת. את כבר בת 18, עוד מעט תעזבי את הבית. למה לא להמתין ליציאה החוצה ועד אז - לוותר. להבליג. לשתוק. לקבל.
ציינת שאת אוהבת את אימא. ודאי שהמריבות שלך עם אבא מכבידות גם עליה. אל תתני לה לסבול. יתכן, וחשוב שתסבירי לאבא מה את מרגישה. יתכן ואין טעם. אינני מכיר את אביך, אינני יודע למה התכוונת באומרך: "דרכים אלימות". זהו משפט מטריד המצריך בירור וליבון! כל אלימות היא נוראית אבל עדיין חשוב להבין על איזה עוצמה ואיזה תדירות את מדברת. אין שום מקום להבין ולקבל אלימות! אולי כדאי שתיוועצי ביועצת שבאולפנא שלך? ברב שמכיר אותך? בכל מקרה, אין להשלים עם כל סוג של אלימות.
אבל בינתיים, המשיכי לכבד אותו - ואת עצמך.
תשובה זו, מניחה שיש מצבים נדירים בהם מערכת היחסים אינה נורמאלית. אבל, אין ללמוד מכאן לכל ויכוח או עימות. בסופו של דבר, כולנו יודעים: אין כמו אבאמא!