…
וזהו אכן ניצחון. אך אני תמהה, האם עלינו להסתפק בעצם קיומנו?
האם כל שאיפתנו רק לשרוד?
אחים יקרים!
קיומנו הוא אבן יסוד, אך לא בזה מסתיים תפקידנו.
כנראה שעל פי התוכניות הבית עוד לא גמור ויש עוד לבנות…
דווקא בשעת מלחמה ודווקא בימים קשים אלו כשרבים מבקשים על נפשם להמשיך עד כמה שניתן בשיגרת החיים ודווקא בימים אלו כשרבים מבקשים לחדול מהיות, כשרבים נחלשים ומיואשים אז ינהרו הגויים כולם וישתחוו ויודו: "אשרי עם זה ואשרי אלוקיו…
חיזקו אחים, שאו ראש והרימו דגל
באמונה ובתקווה
הדסה
´´עוד אבנך ונבנית…´´
כשהמטרה היחידה היא לשרוד ולהחזיק מעמד, כשכל הזמן עסוקים בעבר ובכאב, האם יש תקווה למדינה כזו? האם יש לה עתיד? האם אין דרך אחרת?
