פתיחה
בשבועיים האחרונים עסקנו בעז ובאמונה שאיתם אנו ממשיכים בדרך. השבוע ננסה לגעת בנקודות נוספות שקשורות לנושא ולמצב שבו אנחנו נמצאים. הגירוש והתקופה שמלווה אותו העלו אצל רבים את ההרגשה שיש צורך לבחון דברים, שיש צורך בבירור ובחשבון נפש- מה היחס למדינה? מה היחס לגופים שונים: הצבא, הממשלה, מערכת המשפט, התקשורת ועוד, מה היחס לציבור החילוני?
כשבאים לפסוק הלכה יש צורך קודם כל ללמוד את העקרונות והדינים ואח"כ צריך לבחון את המציאות וליישם את ההלכה בתוכה. כך גם בשאלות העומדות על הפרק. קודם כל צריך לברר באופן עקרוני- מה זה עם ישראל, מהי מדינת ישראל? ואחר כך צריך לראות כיצד הדברים נכנסים במציאות, מהן ההשלכות המעשיות. קיים גם צורך נוסף. צריך לדעת איך להסתכל על דברים, כיצד בוחנים תופעה או נושא מסוים.
המורכבות בעולם
המהר"ל ב"באר הגולה" אומר - "כי ה' יתברך כאשר נתן תורה לישראל, נתן כל דבר בתורה כפי מה שהוא ואמר שדין זה יש בו בחינה (צד) לזכות ויש בו בחינה לחובה. ודין של איסור והיתר, יש בדין זה בחינה להיתר, ויש כאן בחינה לאיסור. וכן כשר ופסול- יש בחינה אחת הפך האחרת"; אמנם, בסופו של דבר ודאי שיש הלכה למעשה - "רק לענין הלכה למעשה, אין ספק שהאחד (בחינה אחת) יותר עיקר מן השני." אך בכל מקרה, אין צד אחד של הדין מבטל את הצד השני שבו. המהר"ל אומר את העיקרון הזה לא רק לגבי הלכה. הוא מביא דוגמה שאינה קשורה לעולם ההלכה, ואומר - "...נמצא עולם המורכב, שיש בו דברים מתחלפים, ויש אחד הפך השני. וכך הוא דבר זה, שכל דבר יש לו בחינות מתחלפות, שאין העולם פשוט שלא יהיה בו חילוף בחינות." כלומר, כשהדברים מגיעים לרמה המעשית - "לענין הלכה למעשה", הם צריכים להיות ברורים, אך ברמה העקרונית בדרך כלל הדברים יהיו מורכבים יותר.
איך זה קשור אלינו?
אני חושב שכשבאים לחשוב על היחס למדינה והיחס לציבור החילוני זוהי נקודה חשובה. נביא מדבריו של הרב אבינר שנכתבו בתקופת "הסכמי אוסלו". "המשיך רבנו (הרב צבי יהודה זצ"ל), יש לזכור, עצם המציאות שיש לנו ממשלה זו זכות, זכינו... ממשלת ישראל היא הנציגה של כלל ישראל בארץ ישראל. הריכוז של סידור חיינו הכלל ישראליים בארץ, היא התגלות של כלל ישראל, ביטוי לכנסת ישראל... ודאי שאם יש חולשות זו שלילה שאינה קידוש השם ולא ביטוי לכנסת ישראל. אך יש לדעת שהגאולה קמעא קמעא והקמת מלכות ישראל היא תהליך... כל זמן שלא הושלם התהליך יש בהכרח צללים בעקבות האור, יש חסרונות." וכן נביא מדבריו של הרב יהודה עמיטל - "לאחר שנות השואה הנוראות, מאות אלפי פליטים יהודיים נדדו בעולם, מארץ לארץ. ורק כאן, בישראל, מצאו להם בית ומקלט... אצל רבים מהם (יהודי התפוצות) הקשר הנפשי למדינה הוא השריד האחרון של זיקתם לכנסת ישראל ולא-לוקי ישראל... חלק מהמאפיינים של תקופת הגאולה מתגלים כבר בימינו. גם על גאולה חלקית, שאינה כוללת את כל מרכיביה של הגאולה המלאה, נאמר הלל ושבח לבוחר בעמו ישראל... אך האהבה הגדולה שאנו אוהבים את מדינתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה. אנו עוד רחוקים, רחוקים מאוד, ממדינת ישראל האידיאלית, ועלינו לעשות ככל שביכולתנו כדי לקרב אותה..." כלומר, יחסנו למדינה ולמוסדותיה צריך להיות מורכב - מצד אחד להבין את גודל החסד שה' עשה עימנו בכך שיש לנו שלטון עצמי ויכולת לנהל מדינה שלמה וחיים שלמים בדרך הראויה. מצד שני, להבין שכרגע אנו רחוקים מהדרך האידיאלית שבה המדינה ומוסדותיה צריכים להתנהל. הדברים הם לא "שחור לבן", זה לא עניין של "טוב ורע". אותו הדבר לגבי הצבא, מערכת המשפט, התקשורת - אלו דברים גדולים וחשובים, אך כמובן שאפשר להשתמש בהם בצורה שלילית. גם ביחס לעמ"י, צריך לזכור שכולנו צריכים לשפר את מעשינו, אך בכל מקרה, "ישראל... אף על פי שחטא, ישראל הוא." דווקא בתקופה זו חשוב להשתלב כמה שיותר בכל מוסדות המדינה, רק כך נוכל להשפיע ולשפר.
באיזו גישה ממשיכים?
נקודה נוספת שחשובה להמשך הדרך היא הגישה שמתוכה ממשיכים. בתקופה האחרונה התגלתה בצורה מאוד חזקה האידיאליסטיות של הציבור שלנו. רבים האנשים, גם כאלו שתמכו בהתנתקות, ששיבחו את ההתגייסות של הציבור למען מטרה שחשובה לו ואת האהבה והאמונה שאפיינו את המאבק. דברים אלו בהחלט צריכים לתת חיזוק לדרכנו, אך צריך להיזהר מאווירה של "אמרנו לכם!".
למה אני מתכוון?
כאשר נתקלים בירידה באידיאלים ציוניים כמו התגייסות נלהבת לצה"ל, בנתונים המראים שמערכת החינוך החילונית נמצאת בירידה ביחס למערכת החינוך הדתי ותופעות דומות, עלולה לקפוץ ההרגשה ש"הנה, אתם רואים? מי שמחובר לאמונה, מי שמחובר לתורה שהיא תורת חיים, הוא יותר ערכי, הוא פחות חומרי. אמרנו לכם!" ודאי שאנו מאמינים בתורה ובערכים שלנו, ודאי שאנו רוצים שכל העם יהיה יותר מחובר אליהם, יותר מחובר לשורשיו. אך הרצון הזה אמור לנבוע מתוך דאגה אמיתית לעמ"י, מתוך רצון אמיתי שעמ"י יתקדם בדרך התורה, ולא מתוך הרגשה ש"יום אחד הם עוד יבינו שהם טעו ואנחנו צדקנו." צריכים כמובן גם לזכור שגם הציבור שלנו איננו מושלם, שגם לנו יש לאן לשאוף ולהתקדם.
בנ"ע יכולה לקחת חלק חשוב בהבאת הדברים לידי מעשה. אם כל מדריך ובוגר יפעל לכך שבסניף שלו יתחילו בפעילות מסוימת: גמ"ח, פעילויות המשך ל"פנים אל פנים", התגייסות למען פולארד, מועדונית בשכונה וכו', הדבר יכול לתרום משמעותית לעמ"י ולאחדות בעם. אך לא צריך לחשוב רק על הדברים הגדולים, גם אמירת "תודה רבה!" לנהג האוטובוס, גם התנהגות אדיבה בתור בסופר, אלו דברים שמשפיעים ושיכולים להוביל לדברים הגדולים יותר.. בע"ה שנזכה..