המכתב הקודם- 'רוית כותבת לרבי עקיבא'
(מי שלא קרא אותו, מומלץ לקרוא לפני המכתב הזה)
אני כותב אפילו שאני לא יודע אם אי פעם תדע שכתבתי לך, אבל כיון שחודש ארגון חלף לא מזמן, והתנועה שלנו נקראת על שמך, רציתי לשתף אותך ודוקא אותך במחשבות שעולות לי כל שנה כששבת ארגון מתקרבת.
אני בטח לא מְחַדֵש לך שב"ה התנועה שלנו גדילה מאוד, משנה לשנה. אין כמעט מקום בארץ שאין בו סניף של 'בני עקיבא'. גם ב'חוֹרים' היותר רחוקים ובישובים היותר מבודדים תמיד תמצא את סמל לוחות הברית עם הת' והע' בתוכו על איזה דלת של מקלט או חדר שמשמש לסניף.
אתה גם בטח יודע שבמפקד תנועות הנוער האחרון התברר שזאת התנועה הכי גדולה מבחינה מספרית, יותר מכל תנועות הנוער הדתיות והחילוניות, ואפילו אלה שהרבה יותר ותיקות ממנה.
רציתי לכתוב לך על איזה דיון שעלה לקראת חודש ארגון, באחת מישיבות המדריכים אחרי מפגן האש של פתיחת החודש.
הקומונרית שאלה האם אתה, רבי עקיבא, היית גאה בנו היום. האם השם 'בני עקיבא' מתאים לנו, או שאולי ממש לא, ואתה היית מאוכזב מאיתנו.
אחת המדריכות אמרה שבטח היית מאוכזב מאיתנו. אתה שמסרת את הנפש שלך על עקרונות וערכים, שעמדת בגבורה מול הרומאים והקהלת קהילות ברבים רק בשביל ללמוד וללמד תורה.
אתה שהדגשת ש'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה, ושקנית לאשתך תכשיט שעליו חקוקה 'ירושלים של זהב', איך לא תהיה מאוכזב כשתראה שיש משיכה גדולה לתרבות המערב, ליפה ולנוצץ, ולאו דוקא לַעֶרְכִּי? וכשתראה שרוב החבר'ה לא משקיעים כל כך בלימוד תורה ובתפילה, או כשתראה את התחרות שיש בינינו, ככה שגם אם נרצה קשה לנו לאהוב ממש את החבר ובטח לא כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, איך לא תהיה מאוכזב?
את האמת, רבי עקיבא, זה נכון, יש בעיות גדולות בסניפים, אי אפשר להתעלם מזה. אבל לי תמיד חבל שמדברים רק על זה, מדגישים רק את זה, ושוכחים להדגיש צדדים אחרים כל כך חיוביים, כל כך חשובים ושהם בעצם הרבה יותר מהותיים.
לְמַה אני מתכוון?
אולי כדאי שנמקד את הפוקוס על העובדה הזו, שאם יש נוער שהוא מלא מסירות נפש על ערכים שהוא מאמין בהם, זה הנוער הזה של בני עקיבא.
הנוער היחיד שממלא את הכיכרות בהפגנות למען ארץ ישראל, זה הנוער עם הכיפות הסרוגות, כי זו התנועה היחידה כמעט, שגם ממשיכה להאמין בערך הזה, וגם פועלת למענו. וגם אם יגידו לך שאולי יוצאים להפגנות בשביל ה'קטע', או בשביל להיפגש עם החבר'ה, הרי אפשר היה לעשות את אותו דבר בסניף או בסניף של השכונה לְיַד, ולמה לנסוע עד ירושלים או כיכר רבין, ולפעמים אפילו להוציא על זה כסף?
אנחנו בטח גם לא שוכחים שאת רוב הישובים ביש"ע, גם המבודדים ביותר, ממלאים אנשים שעברו ב'בני עקיבא' כמדריכים או כחניכים.
ולא רק ביחס לארץ ישראל. גם בהפגנות לשחרורו של יונתן פולארד, או להחזרתו הביתה של רון ארד, אנחנו רואים בעיקר, חניכים וחניכות, מדריכים ומדריכות, בוגרים ובוגרות, של התנועה הזו שכל כך הרבה אוהבים להשמיץ אותה.
ובוגרים של איזו תנועה מתגייסים לצבא מלאי מוטיבציה בתקופה שבה יש הרבה שחיקה? ולא רק שהם לא נשחקים אלא המוטיבציה שלהם מתגברת, והם מתגייסים לחי"ר ולסיירות הכי מובחרות?!
ומי לא שמע על קייטנת 'קו לחיים' או 'זיכרון מנחם' שכולה התנדבות ומסירות נפש כדי לעשות טוב לאחר (ילדים חולי סרטן וסי.פי), וסטטיסטיקה פשוטה תראה לנו שכמעט 100 אחוז מהמדריכים בקיטנה הם מדריכים או חניכים בתנועה, בעבר או בהווה.
ואם כבר עסקנו בנתינה לאחר. כל שבוע הולך אחד השבטים מהסניף שלנו לבית האבות שבשכונה לשמח שם את הזקנים, לשאול בשלומם ולטייל איתם בחוץ. זה חוץ ממה שבחנוכה ופורים מגיע כל הסניף ועושים להם שם מסיבה גדולה עם שירה וריקודים. אנחנו אפילו מביאים איתנו סופגניות או אוזני המן שקנינו בכסף שתרמו החניכים.
אנחנו לא הסניף היחיד שמתנדב. זה כבר דבר קבוע בתנועה שלנו שכל סניף דואג, אם לא כל שבוע, אז באחד החגים, ללכת לבית אבות או בית חולים באזור שלו, לעשות שמח, להשלים מנין, או להביא ב'סוכות' ארבעה מינים לחולים.
חוץ מזה, רבי עקיבא, אם דיברנו על לימוד תורה, נראה לי שבאמת אין לך סיבה להיות מאוכזב. נכון שאם מתמקדים בשחור אז המצב בסניפים בעניין הזה לא משהו. אבל אם מסתכלים קצת קדימה, רואים ישיבות הסדר, מכינות, מכללות ומדרשות מכל הסוגים נפתחות בכל מקום. את הישיבות האלה ממלאים בוגרי 'בני עקיבא', שמבינים שאי אפשר לצאת במסירות נפש לצבא בלי להתחזק קודם כל כמה שנים בלימוד תורה. ומבינים גם שאי אפשר לנהל חיים יהודיים אמיתיים כשלא קיימת בתודעה או בסדר היום שעה שמוקדשת ללימוד תורה.
אני בטוח שגם אם נשאל את ההורים או הסבים שלנו, כולם יגידו שמעולם לא היתה כזו כמות של ישיבות. פעם היו רק יחידים שהלכו, היום אין כמעט מי שלא הולך לישיבה או למכינה.
ואם נשאל את עצמנו איך באמת מצד אחד יש כל כך הרבה דברים חיוביים ומצד שני לא מעט בעיות? נראה לי שהתשובה היא, שהנוער שממנו מורכבת התנועה שלנו, הוא נוער נפלא, שיש לו פוטנציאל אדיר. וגם אם הוא לא תמיד מקשיב בפעולות, הוא מתחנך כבר מילדות, לאיכפתיות מהחברה ומהעם, למסירות נפש למדינה ולצבא, לחובה לקדש את החיים בתורה ומצד שני לטהרם בעבודה.
זאת התנועה היחידה כמעט שמחנכת לשילוב אמיתי של כל הערכים האלה, שכולם חשובים, כולם נצרכים, ושילוב נכון של כולם ביחד מסוגל ליצור אנשים ערכיים, אידיאליסטיים ש'ראשיהם בעמקי תורתה וכפיהם ברגבי אדמתה'.
כיון שהשילוב הזה הוא גדול ומורכב, נוצרים הרבה בילבולים. כמובן שהכל היה יותר ברור ופשוט אם היינו אומרים שמותר לעסוק רק בקודש וצריך להתרחק לגמרי מהחול.
אבל אתה רבי עקיבא לימדת אותנו שזה לא נכון, ושגם בחול יש קדושה. אתה הרי היית נושא הכלים של בר כוכבא, כי ידעת שגם בחול יש קדושה ולכן התקרבת אליו וניסית לכוין אותו לכיוון הנכון.
הבלבול הזה גורם לכך שיש לפעמים רדיפה גדולה מדי אחרי החול והתאוות, ומצד שני הוא גורם גם לזלזול בקודש, בתורה בתפילה ובצניעות.
אני לא בא להצדיק את כל המעשים האלה, אני רק רוצה להראות שהנוער שלנו הוא אידיאליסט מאוד, אבל הוא מאוד מבולבל. ומה אפשר לעשות, הרי גם המדריכים הם בסך הכל שביעיסטים או שמיניסטים שלא הספיקו ללמוד הרבה בחיים, והם בעצמם לפעמים מאוד מבולבלים.
למה כל כך חשוב לי להגיד את זה? כי אם באמת הנוער הזה כל כך טוב ויש לו פוטנציאל, אלא שהוא מבולבל, אז הדרך לפתור את הבעיות שלו היא לא לעמוד מהצד ורק לדבר כל היום על הבעיות ולצבוע את הכל בשחור, אלא במקום זה צריך לנסות לעזור לו לצאת מהבילבול.
איך עושים את זה? התשובה פשוטה. במקום להתנתק מהסניף כי הוא כבר 'לא ברמה הדתית שאנחנו רוצים שהוא יהיה', ניכנס לסניף, נבוא לתפילות, נבוא לפעולות ערב שבת, נהיה דוגמא אישית לחניכים, נלמד איתם, נדחוף את הבוגרים של הסניף להצטרף גם הם לתפילות וללימוד עם חניכים ומדריכים, כדי שיהיה למדריכים גב, ויהיה להם מי שיכוין אותם ויתן להם עצות.
אומנם זאת עבודה קשה ואיטית, אבל זאת הדרך האמיתית לפתור בעיות ולתקן קלקולים.
אני בטוח שאתה תסכים איתי. כי הרי מי כמוך יודע שמה שרואים בחוץ לפעמים שונה לגמרי מהפוטנציאל שיש בפנים.
הרי כולנו למדנו שבתחילת הדרך שלך אתה היית עם הארץ ואפילו שנאת תלמידי חכמים, ולכן כלבא שבוע וכולם התיאשו ממך. רק רחל שהיתה בסוף אשתך ראתה כמו שמספרת הגמרא את הפוטנציאל האדיר שטמון בך, היא ראתה שאתה צנוע ומוכן לשינויים, אלא שאתה מבולבל ולא מבין, ולכן במקום להתיאש ממך היא האמינה בכוחות שלך, ניגשה אליך, הסבירה לך ושינתה לך את החיים.
גם אנחנו הבנים שלך, מבולבלים.
צוחקים עלינו שאנחנו נקראים 'בני עקיבא' על שם התקופה שהיית עם הארץ, ולא 'בני רבי עקיבא'. ואני חושב שזאת בכלל לא בדיחה, זה באמת נכון. אומנם ודאי שאנחנו רוצים להיות רבי עקיבא ולזה אנחנו מנסים לחנך. אך עדיין אנחנו רק 'עקיבא', מבולבלים, אבל עם פוטנציאל וכשרונות אדירים. ואנחנו זקוקים להרבה אנשים כמו רחל אשתך שבמקום לראות את הבלבול, לעמוד מהצד להשמיץ ולהתיאש, הם יראו את הפוטנציאל, יבינו שיש כאן בלבול, יכנסו לסניפים, ישלחו ל'נוער החביב' 'יד אחים', וינסו לעזור, לתקן ולכוין.
רבי עקיבא!
נוח בשלום על משכבך, אנחנו לא מאכזבים ולעולם גם לא נאכזב אותך. אנחנו בדרך הנכונה. אומנם עוד דרך ארוכה לפנינו, אבל אנחנו לא מתיאשים. אנחנו מכירים את הכוחות שלנו, ואם כולנו נתאמץ ונעזור אנחנו גם נוציא אותם בסוף אל הפועל, וכתחליף לבית המדרש עם 24,000 התלמידים שהקמת, אנחנו נקים ציבור ובית מדרש שבו פי כמה וכמה אלפי תלמידים.
אני בטוח שאם היית איתנו היום גם אתה היית גאה בנו מאוד.
בלב אמיץ ובעזרת ה', עלֹה נעלה, נעשה ונצליח
אריה, חברים מקשיבים
נ.ב אני מאמין שלא רחוק היום שנזכה לגאולה ולתחיית המתים שאנו כל כך מצפים לה. ואז, באותה תקופה, כשיהיו המון צדיקים ורבנים בעולם, מכל הדורות כולם, וכל תנועות הנוער יחפשו לבחור להן רב, לנו לא תהיה בעיה. כי לנו כבר יש רב, ר' עקיבא - אתה...