"הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא" (אבות ב,טז)
כמה מוטעית היא המחשבה התולה את כל הדתיות של האדם במעשיו. כך התכנחנו מכוחה של תרבות המערב. לבחון הכל בראיה חיצונית, שטחית, פלאסטית. לא כל כך חשוב מה חושבים. חשוב מה עושים.
שלושת המרכיבים שר' יהושע מדבר עליהם מתחילים עוד הרבה בטרם ההתבטאות כלפי חוץ, במעשים. עוד בשלב המחשבה, שהרי "ד' יודע מחשבות אדם". יש מי שהוא בעל "עין הרע", לכן, הוא מניח את המציאות על שולחן לניתוח ומסיר ממנה את כל הטוב והמועיל, את היפה. לעומת זאת, הרע תופס מקום רחב. והתוצאה הסופית- המציאות היא דכאונית ומייאשת. התבוננות זו גוררת מצב בו גם המעשים יהיו בהתאם.
גם היצר הרע הוא כלי המשכנע את האדם לבחון את המציאות בעניים תאוותניות. הרי שוקולד עסיסי יכול לשמח אותנו, לתת לנו כוח לעבוד את ד', לתת לנו זכות לברך את הקב"ה בברכת "שהכל" ולעזור לנו להעריך את הבורא שנטע טעמים טובים בעולמו. אך היצר הרע מנסה לשלול את הטוב הזה ולהעמיד את השוקולד באור של תאווה ורעבתנות. זה יתבטא במעשים כשנחטוף אותו, לא נכבד חברים רעבים וגם נשקע יתר על המידה בחומריות.
שנאת הבריות משלימה את מעגל ההרס כשהיא מבליטה את כל חסרונות האדם ומתעלמת מהקשרם. כל אחד טועה לפעמים. יותר מכך- לפעמים אנחנו לא רואים את כל ההקשר של המציאות, ומעשה שאדם עשה רק נראה בעינינו כשלילי בשל העובדה שלא ראינו את כל התמונה. כך גם כאן - מוטל עלינו לראות את האדם באור חיובי, להתמקד דווקא בעין הטובה ולדונו לכף זכות. רק כך נזכה לראות את העולם כמות שהוא. מי שיאחז בשלוש המידות הרעות הנ"ל נופל לתוך עולם של דמיונות שהפסימיות מובילה אותו. אפילה ויאוש, רע ומרירות הם נחלתו. הבה נאמץ את העין האלוקית- ונגלה את העולם!