מה ההבדל בין תפילה למדיטציה?

המאפיין של התרבות המערבית של ימינו זו הפעילות.
האדם המערבי עובד ללא הפסק, באינטנסיביות ובמרץ. הוא שואף להתקדם, להתפתח ולהשתכלל בכל התחומים. הפתגם הידוע 'Time is money' הפך לסיסמא שלו. הוא נזהר שלא לאבד רגע. הוא צמוד לפלאפון כל הזמן, מקבל עדכונים שוטפים בכל המתרחש, תמיד בעניינים. טס במהירות הבזק במכוניות חדישות או ברכבות מהירות מפגישה לפגישה ומוועידה לתערוכה. מי שלא עומד בקצב המהיר הזה, פשוט נשאר מאחור.
ואף אחד לא רוצה להישאר מאחור, כידוע...

אם נפנה את מבטנו לרגע למזרח, נגלה תמונה הפוכה לגמרי.
האדם המזרחי לא ממהר לשום מקום. הכל זורם אצלו באיטיות, בנחת, בשלווה, על מי מנוחות ממש. לא הקידמה היא השאיפה המרכזית שלו, אלא דווקא ההתמזגות עם הטבע.

ייתכן בהחלט שזו הסיבה העיקרית לכך שבעוד המערב התקדם בצעדי ענק בכל הבחינות, הקים גורדי שחקים, בנה מערכות טכנולוגיות משוכללות והצליח אפילו להנחית אדם על הירח, המזרח, לעומתו, שרוי בפיגור עמוק. מליונים רעבים ללחם, רוכבים על חמורים וחיים בבתים עלובים מחימר.

וראה זה פלא. דווקא האדם המערבי, זה שנמצא בפיסגת העולם, לכאורה, נמשך בעבותות קסם לתרבות המזרחית, זו שמשתרכת מאחור, ומפגרת בעקבותיו.
חוגים ביוגה, תרגולים במדיטציה ושיעורים בתורות המזרח, הפכו ללהיט החם ביותר אצל רבים בתרבות המערבית. בתום יום עבודה עמוס, או לפעמים אפילו באמצע יום צפוף בפגישות ומשימות, לוקח האדם המערבי לרגע פסק זמן, ופורש ממרוץ החיים. הוא מנתק את הטלפון, פושט את חליפת העסקים היקרה ואת הנעליים היוקרתיות, ומתיישב על הארץ. למשך חצי השעה הקרובה הוא כל כולו עסוק רק בדבר אחד. הוא עושה מדיטציה. הוא מרוקן את מוחו מכל העיסוקים והטירדות, המשימות והמטלות, ומתרכז במילה אחת – ה'מנטרה' – אותה מילה שבה כל מעייניו נתונים, ועליה הוא חוזר שוב ושוב בדבקות.
לאחר שתחלוף מחצית השעה הזו, הוא ילבש שוב את החליפה והעניבה, יחבר את הטלפון, ויחזור בשצף קצף חזרה אל תוך המרוץ.

- "תגיד לי אדוני", אנחנו שואלים אותו, "לא חבל לך על הזמן היקר שלך