ערב ליל הסדר, כל המשפחה יושבת סביב השולחן - ההורים שלושת האחים עם בנות זוגם וילדיהם, וגם האחות הקטנה ובעלה הטרי. אימא מעיפה מבט אוהב וסורקת את היושבים סביב השולחן במבט מלא סיפוק, עד שהיא מגיעה לכיסא הריק של הבת הבכורה, ולרגע ליבה מחסיר פעימה מהעצב שבחסר בנוכחותה של בתה. השנה בתה נסעה לעשות סדר במקום אחר.
כרגיל אימא לא מבינה את ההחלטות של בתה, איך היא מבכרת להשתתף בסדר במקום נידח בחו"ל מאשר להיות בסדר המשפחתי. והיא אכן אמרה לה את עמדתה בעניין ב"עדינות": "מה יש לך לחפש בהודו שאין פה איתנו?" ואם להיות כנים היא גם לא הבינה למה בתה בת ה-30+ (היא אף פעם לא אומרת שבתה בת 35, אלא תמיד מספרת שהיא קצת מעל 30) נפרדה מהבחור האחרון שהיא יצאה איתו וגם מזה שלפניו וגם מזה שלפניו.... ודווקא הסדר היא כל כך קיוותה שגם בתה הגדולה כבר תהיה מסודרת, ושכשהיא תשיר לשנה הבאה בירושלים הבנויה היא כבר לא תצטרך לשאת תפילה אישית משלה על גאולתה של בתה מרווקותה.
עיקר כאב הלב של האם נובע מהמרחק והתהום הפעורה שנוצרו עם אותה בת בכורה שעד לפני מספר שנים הייתה יד ימינה, ולא היה ניתן לחשוב על הכנת הסדר בלעדיה ואילו כעת כל שנה שעוברת מרחיקה אותה ממשפחתה ומאמה, ומהסדר המשפחתי, וכשהשנה היא ביקשה מעט עזרה ישר הבת צעקה עליה על ניצול מצבה וסירבה לנקוף אצבע מעבר לשימוש באצבעותיה במקלדת המחשב להזמנת כרטיסי הטיסה לחו"ל. והיא האם כל כך נפגעה, היא הרי לא נגשה לבתה לבקש עזרה כי היא רווקה, אלא מבחינתה זו הייתה הזדמנות לנסות לשחזר משהו מהקרבה שפעם הייתה ביניהן, ולחזור לפשטות שפעם נעשו בה דברים.
ואילו במקום אחר, מעבר לים עוברות עיניה של בחורה אחת על פני הסועדים הרבים בבית חב"ד ולשנייה אחת לבה נחמץ בעת שהיא חושבת על משפחתה שעורכת השנה סדר בלעדיה. הגעגועים לביתה מתעוררים לרגע בליבה, הרי היא כל כך אוהבת את הוריה ואחיה. אך שניה מאוחר יותר היא נזכרת בליל הסדר בשנה שעברה. בגלל הצפיפות וכמות האחיינים שגדלה, אימא שלה דפקה על דלת חדרה וביקשה אם אפשר ששתי האחייניות בנות ה-6 וה-4 שישנו יחד איתה בחדרה. ואיך האם כעסה כשהיא לא התלהבה להיענות לבקשה. ובלית ברירה כי לא רצתה לעורר מהומה, היא מצאה את עצמה צפופה בחדרה עם שלוש אחייניות שגם העירו אותה בבוקר מוקדם כי היה להן חלום רע, ואיך כל החג לא הייתה לה דקה של שקט ושלווה לעצמה. איך דווקא ממנה ציפו ליותר עזרה, כי לה אין ילדים, וכשהיא התישבה לבסוף לשולחן היה שם כל כך הרבה בלאגן שכבר היה עדיף לעבוד ולשטוף כלים. ולמרות שכולם היו נחמדים לבה נחמץ על כך שגם השנה היא לא תוכל להתלונן כל הזמן על התינוק שמעיר והבעל שנרדם. והיה שם רגע מביך כשאימא נשאה תפילה לרגע בו הבת תגאל במהרה. אז זהו, למרות הגעגועים והאוכל התפל היא כאן בהודו בסדר והכל יהיה גם בסדר.
ערב ליל הסדר בפתח, במקומות רבים במשפחות רבות ישנם כסאות ריקים של ילדים רווקים שביכרו לעשות את הסדר בחו"ל או עם חברים. וכדי שליל הסדר יעבור בשלום אני מעוניינת להציע את עשרת הדיברות לסדר עם רווקים:
1. גם אם אין מקום בביתכם לשכן את כל ילדיכם ונכדיכם אל תבקשו מהרווק/ה לוותר על חדרו - זו הפינה שלו והבית שלו כרגע, וגם המקום שלו בתוך כל הרעש והבלגן של הנכדים
2. לפני הסדר במידה ואתם זקוקים לעזרה, היעזרו גם בילדים הנשואים (והנכדים) ולא רק בילדים הרווקים.
3. גם במהלך הסדר נסו לרתום גם את אלו שיכולים לעזור מהילדים הנשואים. כדי שהבן/בת הרווקים לא ירגישו שהם על תקן המשרתים.
4. במהלך הסדר - אין להתפלל או לדון בנושא הרווקות בפומבי או בצד.
5. אין לומר בקרוב אצלך.
6. כדאי לחשוב לעומק לפני שמבקשים בייביסיטר בחג מהבת או הבן הרווקים. בעיקר בחג בייביסיטר על האחיינים יכול להיות נקודה כואבת שמדגישה את הרווקות.
7. במידה והבן או הבת הרווקים אינם מעוניינים לבוא לליל הסדר בבית - נסו לדבר על ליבם ולשכנע בעיקר במילים שמשקפות כמה הוא/היא חשובים לכם
8. אבל במידה והוא/היא מתעקשים הבינו לליבם ואפשרו להם בהרגשה טובה לעשות את הסדר במקום המתאים להם.
9. במידה והבן/בת עושים סדר במקום אחר ולא איתכם - אל תרכלו עליהם כל החג עם האחים האחרים.
10. המשיכו להאמין ושדרו לילדכם הרווקים שאתם אכן מאמינים ששנה הבאה בסדר הם איתכם ונשואים.
ד"ר ציפי ריין
פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מרצה בבר אילן ובמכללת אורות