לקוראי האתר שלום.
לאחרונה, אנו עושים מיון מפורט של השאלות והתשובות המופיעות באתר ולאחר שעברנו על שאלות רבות ששאלתם אותנו עלו בנו כמה מחשבות שרצינו לשתף אתכם בהן. בשורות הבאות שתקראו ישנה אחת מהמחשבות המרכזיות שאנו הוגים בהם לאחרונה והיינו שמחים לשמוע את דעתכם ותגובתכם עליה.
נפתח בנושא אחר ומיד לאחר מכן נחזור לעניינו.
מה עולה בראשנו כשאומרים לנו את המילה "מִדְבַּר"?
מקום שומם, חם, צחיח, ללא מים, ללא אנשים, סופות חול, מקום קשה להישרדות.
אלה הם מקצת התיאורים שבהם ניתן לתאר את המקום הנורא שנקרא "מדבר".
כמה חללים הפיל המדבר? כמה אנשים מתו בו בצמא וברעב? כמה אנשים איבדו בו את דרכם? כמה אנשים נקברו בו תחת סופות החול? כמה אנשים מתו בו מארסם של העקרבים והנחשים? רבים מספור. אולי מאות מליונים ואולי יותר.
אך ראו זה פלא. מכל המקומות שבעולם לא מצא הקב"ה מקום אחר בעולמו לתת בו תורה לישראל אל במדבר. האם המדבר זהו המקום בו צריך לתת את תורת החיים שאמורה להעניק חיים לעם ישראל ולאנושות כולה?
"המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" – האם זה המקום המתאים להוליך את בני ישראל מקבלת התורה לארץ ישראל? האם מקום פורח וירוק לא היה מתאים יותר למסע הזה?
כדי לענות על השאלה הזאת אני רוצה להתייחס לשאלות רבות המופיעות באתר ודרכם לנסות ולהבין מה המיוחד במדבר שדוקא בו ניתנה תורה.
כשהסתכלתי ועברתי על שאלות רבות שמופיעות באתר ראיתי חוט שחורז הרבה מאד מהשאלות שאנו נשאלים וניסיתי להבין מה הסיבה שמובילה לשאלות הללו. אתן דוגמא לכמה שאלות: "אני לא מבינה את איסור הנגיעה מה רע שאתן יד לשלום לחברים שלי?" "למה אני צריך כל היום לשבת וללמוד גמרא?" "אני כבר לא יכול לכוון בתפילה היא ממש לא מעניינת" ועוד שאלות בסגנון הזה.
למרות שכל אחת מהשאלות עוסקות בנושא אחר: צניעות, לימוד תורה ותפילה (וישנן עוד דוגמאות רבות) הרי שמי שמתבונן היטב בשאלות מסוג זה רואה שהרבה פעמים אין בעיה אמיתית בהבנה של השואלים למה צריך להתפלל או למה יש איסור נגיעה אלא בקושי שלנו לקיים אותם. לא קשה לנו להבין שתפילה זה דבר חשוב ועוד יותר מזה לימוד תורה אלא כשמגיע זמן התפילה, פתאום אנחנו צריכים להתאמץ ולכוון וכאן מתחיל הקושי.
הרבה מאוד מהשאלות בענייני צניעות לא נשאלות בגלל שלא מבינים שקשר בין בנים לבנות בגיל צעיר אינו דבר טוב או שללכת לא צנוע גורם לדברים רעים אלא פתאום כשמגיעים לניסיון אז מתחילות השאלות וההתלבטויות ואנו עוטפים את הקושי בשאלות "פילוסופיות" על צניעות ותפילה.
כאן אנחנו צריכים לעצור ולנסות לחדור עם עצמנו לעומק השאלה האם קשה לנו השאלה או המעשה? האם האיסור לא מאפשר לנו לעשות דברים שרצינו ולכן אנו מתקשים בהלכות האלה? נדמה לי שבהרבה מהשאלות התשובה היא "כן"! אנו צריכים להכיר את עצמנו ולומר בפה מלא וכפי שכתוב במדרש "אני רוצה – אפשי ואפשי אלא מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" הרבה יותר טוב להגיד שאני רוצה
כך וכך ואז המתח בין הרצון שלי לשאלה שלי – נעלם! אני אומר בפה מלא כך אני רוצה – אבל באותו המשפט אני גם אומר שלא אעשה את רצוני כי אבי שבשמים גזר עלי.
הרבה בני נוער מתקשים לומר את אשר בלבבם בגלל הסיבה הזאת. ההרגשה כאילו "אני צבוע" "כולם חושבים שאני צדיק אבל באמת…" "אם הם היו יודעים מה אני רוצה ומה אני חושב אז…" היא הרגשה נכונה וטובה להוציא אותה החוצה כי אז את/ה מעמיד אותך במקום הנכון את/ה יודע איפה אתה עומד/ת ומה את/ה רוצה ומכאן – התשובה גם תהיה יותר קלה והיכולת שלך להתמודד עם הרצונות תהיה יותר קלה.
עכשיו אולי ניתן להבין את הסיבה לכך שהתורה ניתנה במדבר. המדבר מבטא את התלות המוחלטת של האדם אל אלוקיו. המדבר הוא לא מקום מן היישוב… לא ניתן לבני אדם רגילים לחיות בו ולכן שם ניתנה התורה! אנחנו צריכים להרגיש שיש משהו מעלינו, משהו יותר גדול וחכם מאתנו שמבין את הנפש שלנו יותר טוב והוא זה שיכול להנחות אותנו מה לעשות ומה לא. שכל הזמן נדע ולא נשכח שהתורה היא מאלוקים, המדבר מבטל את האדם אל אלוקיו, האדם לא יכול לחיות לבדו במדבר. הוא חייב את המן והבאר, הוא חייב את ענני הכבוד שיגנו עליו, הוא חייב את התפילה היום-יומית אל ה' שישמור עליו. המדבר מוריד את כל הרצונות של האדם ואת התאוות שלו למקום אחר ומותיר לאדם את הפניה לאלוקים ומאפשר לו לומר: אעשה ואשמע – קודם אעשה, למרות הקושי ואח"כ אשמע.
כשאדם נתקל בקושי להתפלל, או בקושי ללמוד תורה, או אולי בקושי לקיים את אחת מהלכות צניעות יזכור את המדבר! את המקום הצחיח והשומם בו ניתנה התורה ויזכור שההלכות הללו ניתנו בהר סיני במדבר כדי להדגיש ולהחדיר בנו את ההבנה שיש משהו מעלינו, מעל הרצונות שלנו, מעל הקושי הפשוט שלנו בחיים. ושלמרות הרצונות החזקים שלנו אנו צריכים קצת להתכופף כלפי הדבר הגדול שנתן לנו את התורה ואת יכולת הקיום גם במדבר.
הרבה מהשאלות נובעות מהקושי הזה – לקיים את המצוות על אף מה שאני רוצה,
וכך כשאדם יגיד לעצמו "אני רוצה אבל אני זוכר את אבי שבשמים" "אני רוצה אבל אני זוכר את התורה שניתנה במדבר" נדמה לי, שהרבה מהשאלות יקבלו אופן שונה ובמקום לשאול "למה ההלכה אוסרת כך וכך" תהיה השאלה "איך אני מצליח להתמודד עם הרצון שלי מול ההלכה שדורשת כך וכך" וכך אדם יעמיד את עצמו כמלאכי השרת שאומרים "נעשה ונשמע" ולא ח"ו להיפך.
ועוד מילה אחרונה לגבי היכולת שלנו להבין את המצוות.
אדם שיפתח את השולחן ערוך וירצה לבחור איזו הלכה מתאימה לו ואיזה לא - ספק אם תישאר הלכה אחת על תילה אנו חייבים להבין שכל הלכה והלכה מהפשוטות והברורות לנו כמו כיבוד אב ואם וצדקה ועד להלכות הקשות והמורכבות ביותר כגון שבת והלכות צניעות - טמון בהם עומק גדול שללא לימוד וללא העמקה יהיה קשה מאד להבין אותם אם בכלל… ולכן צריך לאמר עם כל הקושי "נעשה ונשמע" ולא להפך! הקושי הרגשי והנפשי לקיים את כל המצות לא יבטל את המצוות אלא ידחוף אותנו ללמוד ולהעמיק בכל הלכה והכל מצווה רק כך נוכל להעמיק את הבנתנו את הלכות צניעות למשל, לא לעבור עליהם אלא ללמוד אותם!
בהצלחה!!!
מתניה, חברים מקשיבים