שלום לכולם!
לאחרונה פנו אלינו בכמה שאלות בעניין יש"ו והנצרות, ובתגובות על התשובות שלנו התעורר פולמוס בעניין . בשורות הבאות אנסה להסביר שוב ובאופן נרחב ומפורט יותר מבעבר, התייחסות לכל הנושא של הנצרות. הדברים מיועדים למי שאכן מעוניין ללמוד ולהחכים, ושיש לו סבלנות לקרוא את הכל (זה ארוך!), אין פה קיצורי דרך.
ובכן, הכל התחיל בשאלה הבאה שקיבלנו ב"חברים מקשיבים":
"מי הוא ישו מהנצרות? למה אומרים שהוא המשיח? ושהוא בא בשביל היהודים? עוד אומרים שפרק 53 בספר ישעיהו זה עליו.. שכל הנבואות בתנ"ך מצביעים על זה שהוא המשיח? "
התשובה לשאלה זו הינה הנרחבת ביותר, וכוללת הן סקירה היסטורית קצרה והן התמודדות עם סעיפי השאלה השונים. יש לציין שלצערי הרב, וכנראה גם בשל חוסר הבנה שלי, רבים מהמגיבים על התשובות האחרות בנושא, לא קראו את התשובה הזו. אילו היו עושים כן, בודאי שתגובות רבות היו נחסכות.
יש לציין, שהדברים נכתבו על פי ספרות המחקר העיקרית והרווחת כיום בנושא. כמובן שנכתבו על הנושא הזה מאות ואלפי ספרים, ועל כן ברור שבשורות קצרות אלו אי אפשר לסכם הכל. להלן תשובתי:
נושא השאלה קצת רגיש. לאורך כל הדורות מאז הופעת הנצרות, היהדות ניסתה עד כמה שאפשר להתרחק ממנה, וראתה בה עבודת אלילים במובנה הפשוט ביותר, פולחן אדם. מעבר לכך, הסלידה מהנצרות נבעה לא רק מהתוכן האלילי שבה אלא גם מהיחס של הנצרות כלפי היהדות, וליתר דיוק יחס של נוצרים כלפי יהודים: אינקוויזיציה, מסעות צלב, פוגרומים ולבסוף גם השואה. בכל המאורעות הנ"ל מדובר על מעשי הרג וביזה סיטונאים ביהודים לאורך הדורות.
בעקבות המתואר לעיל, יהודים ניסו להתרחק מכל מה שנודף ממנו ריח של נצרות. איסורים שונים נתקנו בהקשר זה, חלקם הלכה פסוקה וחלקם בגדר מנהגים שקיבלו עליהם היהודים לאורך הדורות. אביא רק שתי דוגמאות מוכרות ביותר: איסור כניסה לכנסיות, כחלק מהאיסור הכללי להיכנס לבית עבודה זרה. ניסיון להימנע מלצייר, לשרטט, לבנות וכו' צורת צלב, מוטיב מרכזי בפולחן הנוצרי.
לאחר הקדמה זו, שהיא למעשה הסתייגות מסויימת מעצם העיסוק בו, אנסה להשיב על שאלותיך בזהירות וברגישות הראויות לנושא זה.
ישו הנוצרי: נולד בשנת 4 לפני הספירה הנוצרית. חי בערך 30 שנה (מקובל לחשוב שהספירה הנוצרית החלה עם לידתו, אך למעשה היא נקבעה רק במאה השישית לספירה ע"י הנזיר דיניסיוס הקטן, וכנראה שהיו לו שגיאות בחישוב). לגבי מקום הולדתו נחלקו החוקרים, חלקם אומרים שהוא נולד בנצרת, וחלקם אומרים שבבית-לחם. אמנם המקורות הנוצריים (האוונגליונים, שהדמיון והמציאות משמשים בהם בעירבוביה) טוענים שהוא נולד בבית לחם, אך מקובל כיום להבין שהצורך לכתוב זאת נוצר כתוצאה מכך שהאמונה הנוצרית סוברת שהוא המשיח (היהודי), והלא המשיח אמור להיות נצר לדוד המלך. אך אותה אמונה גם טוענת שאין לו אב, אלא שהוא כביכול בן א-להים, ואם כן נשאלת השאלה, איך הוא יכול להיות נצר לבית דוד אם אין לו אב? ולכן יש צורך לומר שהוא בא מבית-לחם, כדי שבכל זאת יהיה קשר כלשהו לבית דוד שכידוע נולד בבית לחם.
ישו נולד כיהודי לכל דבר ועניין, הוא עסק בנגרות, כמו אביו (כן, מסתבר שהיה לו אבא, וקראו לו יוסף), וחי את רוב חייו בעיר נצרת (על כן נקרא 'ישו הנוצרי' – מן העיר נצרת).
התקופה שבה חי היא תקופת השלטון הרומאי בארץ, תקופה קשה מאוד לעם בישראל, מיסים, מחלות, עניות, האלמנות, הבנים היתומים, כל אלה נתרבו ונתעצמו מרוב המלחמות והמרידות. מדובר (מבחינת היסטוריה יהודית) על השנים 40-70 לפני חורבן בית שני. במשך התקופה הזו רק תקוה אחת מלאה את לב העם והיא שעוד מעט יגיע המלך המשיח ועמו הגאולה המיוחלת.
מעבר לכך, במהלך התקופה הזו התחלק עם ישראל לארבע כתות עקריות: הפרושים, הצדוקים, האיסיים, והקנאים. שתי הכתות האחרונות, היו בין השאר גם כתות משיחיות. האיסיים היו קבוצה קטנה מסוגרת ומבודדת שחיה חיי סגפנות במדבר יהודה, כך שהשפעתם לא היתה רבה (וגם לא היתה להם כוונה להשפיע על מי שאינו שייך לקבוצה), אך לכת הקנאים שהתחדשה בתקופה זו שלאחר מות הורדוס, הייתה השפעה בעיקר בגליל, שם חי מייסד הכת יהודה הגלילי.
אך טבעי הוא שבאקלים שכזה שאנשים מנסים לברוח מהמציאות על ידי דמיונות (שווא) במציאות של גאולה – יחשבו בליבם כל מיני אנשים שהם ראויים להיות גואלי ישראל. וכך היה גם עם ישו.
נעבור לרגע לדמות מרכזית אחרת בסיפור העלילה, הלא הוא יוחנן המטביל: גם הוא היה יהודי. בערך בשנת 29 לסה"נ הוא החליט כנראה, שאם משיח אמור להגיע, צריך שמישהו יכריז ויבשר על בואו, כמו שמסופר על אליהו הנביא. ובכן, הוא החליט שהוא המבשר הזה. התלבש כמו נביא (אדרת שיער, ועוד), כמו אליהו הנביא (שהסתתר במדבר), גם הוא התיישב על שפת הירדן סמוך ליריחו. הוא היה נזיר וסגפן, כמו האיסיים. הפרושים חשבוהו למשוגע. כמבשר המשיח הוא קרא לחזרה בתשובה, וכסימן לתשובה זו הוא היה טובל ומטביל בירדן.
אך עם כל זאת, הוא עדיין היה יהודי. הוא לא קרא לכונן דת אחרת, אלא לעשות תשובה במסגרת היהדות . השפעתו על העם היתה מרובה.
גם ישו הגיע לטבול אצלו (אמנם באוונגליונים השונים נקשרו גם כל מיני אגדות לסיפור הטבילה, ובכל אחד מהם מופיע סיפור קצת שונה), מה שמוסכם הוא שזה היה רגע של תפנית בחייו, במקורות הנצרות ישנן מספר גרסאות לקול מן השמיים שדיבר אליו מיד כשיצא מן המים, וכברק המסמא הבריק במוחו הרעיון הפתאומי שהוא הוא המשיח. והנה, כבר יש לנו גם את אליהו הנביא, המבשר, וגם את המלך המשיח...
מכאן ואילך, העניינים מתפתחים: באופן עקרוני, ישו לא רצה לגלות שהוא המשיח (בעיקר מפני שהסימנים של משיח לא נמצאו בו, וראו להלן בדברי הרמב"ם), אמנם בהמשך הדרך הוא גילה זאת למספר מצומצם של אנשים, תחילה לארבעה ולאחר מכן לשנים עשר ("השליחים", המוכרים במסורת הנוצרית). תורתו הבסיסית התבטאה בעיקר במשלים, בניגוד למוכר בקרב חכמי ישראל באותו דור. החזרה בתשובה על פיו אמורה להעשות ע"י התרכזות רבה במצוות שבין אדם לחברו, ובמקביל זניחה של מצוות שבין אדם למקום. ההתרכזות הזו הגיעה לרוב לידי מצבים אבסורדיים הנוגדים לחלוטין את רוח היהדות. כמו לדוגמה דבר שמוכר לנו גם כיום – הגשת הלחי השניה: כלומר, אם אדם מכה אותך, אל תברח ממנו ואל תטיף לא על התנהגותו הפסולה, אלא אדרבה, הגש גם את הלחי השניה.
יש לשוב ולציין שישו לא ראה את עצמו לאורך כל הדרך כמחוללה של דת חדשה, אלא כיהודי שפועל במסגרת היהדות. כמובן שככל שעובר הזמן ודבריו ותורתו הולכים וצוברים תאוצה, דעת חכמים אינה נוחה הימנו (בלשון המעטה), הן ממשיחיותו השקרית והן מהטפותיו.
דוגמה ליחס חכמים אליו ניתן למצוא במספר מקומות בש"ס שאמנם לא נמצאים במהדורות הרגילות (וילנא לדוגמה) משום שהם הושמטו מפחד או ע"י הצנזור הנוצרי בארצות שבהם הודפסו, אמנם במהדורת הרב שטיינזלץ הוחזרו ההשמטות וכן ניתן למצוא אותם בספר קטנטן שנקרא "חסרונות הש"ס", ובו כל ההשמטות שהושמטו במהלך הדורות מסיבות כאלה ואחרות. המקור המובן והבהיר ביותר הוא ממסכת סנהדרין דף מג ע"א: " בערב פסח תלאוהו לישו הנוצרי והכרוז יוצא לפניו מ' יום: ישו שנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו! ולא מצאו זכות ותלאוהו בערב פסח". ואם כן, אנו רואים פה יחס של חז"ל אל ישו כאל אדם מסוכן שיש להתרחק ממנו.
עד שהגיע אחד, יהודה איש קריות שמו, שהיה אחד מ'שנים עשר השליחים' והחליט לחצות את הקווים, ולהלשין על ישו לרומאים, שהוא חושב את עצמו למלך ישראל (בהיותו המשיח). הרומאים שפטו אותו, בבית משפטו של הנציב הרומאי פונטיוס פילטוס וגזרו עליו תליה כמורד במלכות. יש לציין שהרומאים היו קנאים ביותר לשלטונם, וקטעו באיבו כל נסיון לשלטון אוטונומי בתוך ממלכתם.
כעונשו של מי שמורד במלכות, ישו נצלב, ומעל הצלב נכתב "ישו מנצרת מלך היהודים". כאשר באו היהודים לנציב לבקש ממנו שישנה את הכתובת ל"ישו... שטען שהוא מלך היהודים", השיב להם הנציב פילטוס "כתבתי את אשר כתבתי".
כמובן שרגע זה, צליבתו של "המשיח" ומותו, היו רגעים קשים עבור מאמיניו, אך עד מהרה הם מצאו להם כל מיני אמונות להתגדר בהם, כגון שהוא עתיד לקום לתחיה ולהיות המשיח, ועוד כהנה וכהנה אגדות שנקשרו במיתתו שהפכו אותה לפלאית וניסית.
למעשה רק לאחר מיתתו התחילה הנצרות לקבל אופי של דת בפני עצמה מובדלת לחלוטין מן היהדות, אך לא בזה עסקינן.
לגבי דמות המשיח ביהדות: מצינו ברמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות(יהם) פרק י"א הל' ד (מהדורת שבתאי פרנקל): "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאין זה שהבטיחה עליו תורה... אף ישוע הנוצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר: ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותם, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד א-לוה מבלעדי ה'".
ובכן, כמובן שישו לא עונה על אף אחד מהקריטריונים שמציב הרמב"ם בעקבות המקורות המקראיים, למשיח.
לגבי הטענה שפרק נ"ג בישעיהו מדבר עליו: זוהי טענה נוצרית מובהקת שנוצרה בגלל שישו הציג את עצמו כמשיח הסובל – קדוש מעונה, ועל כך מדבר הפרק, על קדוש שנעשה לו עוול בלי סיבה.
אמנם ביהדות מקובל להבין את הפרק כמדבר על עם ישראל בין האומות (ועוד עיין בספר ישעיהו עם פירוש "דעת מקרא", ח"ב עמ' תקעה הערה 27). ספר שלם בשפה האנגלית נכתב אודות הפרשנות היהודית לפרק זה שאמנם סבלה מבעיות בעקבות התפיסה הנוצרית: Jewish Interpretations of the Fifty third Chapter of Isaiah, A. Neubauer,
לסיכום: אין שום נבואה בתנ"ך שמצביעה על כך שהוא המשיח!
עד כאן התשובה. לשאלה שהובאה לעיל.
בעקבות השאלה והתשובה הזו הגיעו עוד מספר שאלות ותגובות. חלק קטן מהתגובות נשא אופי קנטרני ושאינו מוכן ללמוד ולקבל, ועל כך אני מיצר. חלקן השני והעיקרי נגע במספר נקודות בתשובה שאינן עולות בקנה אחד לכאורה עם המקורות ועם דברי גדולי הדור בימינו. גם חלק זה מתפצל לכמה חלקים: יש כאלה שקבלו על העובדות ההיסטוריות שהצגתי בתשובה, וטענו שלא כך מקובלנו. אחרים הבינו מתוך התשובה, שלא בצדק יחס אוהד או מבין וכדו', כלפי הנצרות או כלפי ישו.
אז למען הסר ספק אני מבקש שוב לקרוא את הפתיח לדברי, ולהיזכר בו. אני מודע היטב לבעייתיות הרבה שקיימת בצורך לנתק בין השקפת עולמנו הדתית והלאומית, לבין ההתמודדות עם העובדות ההיסטוריות. מעבר לקושי שבכך, לא ברור שבגילאים צעירים יש לעסוק בהיסטוריה של דתות אחרות. אך אם כבר עוסקים בכך, יש להתמודד עם ההיסטוריה ביושר. יש כמובן לחקור ולבדוק, וכמו בכל דבר בחיים, לא לקבל כל דבר כמובן מאליו, אך בסופו של דבר, להיות נכון לקבל את ההיסטוריה כמות שהיא, ולא לבוא עם דעות קדומות. כמובן שלכל זה סייג אחד חשוב ביותר והוא האמונה וההלכה היהודית.
ולגופם של דברים: לגבי היחס של הרצי"ה ושל הרב קוק זצ"ל לנצרות עניתי לתגובה שנכתבה כך:
א. דעת הרב קוק על הנצרות: אודה ואבוש שאינני בקי גדול בכתבי הרב קוק זצ"ל, אך מהמעט שידוע לי, אמנם הראי"ה מתייחס לנצרות בצורה חריפה וקשה, אך אינו משתמש בביטויים כמו שתארת "חלאת המין האנושי" וכו'. הערה זו חשובה גם בגלל המשך דברי. עיקר התייחסותו של הראי"ה לנצרות היה לדת הנצרות ולא למחוללה, ישו. בפעם אחת שהוא דוקא מתייחס אליו אישית, לא מובעים מדבריו דברי סלידה וכד' אלא הוא בא פשוט לתאר את סוד קסמו שבזכותו הצליח למשוך ולהטעות אחריו אנשים: "מחוללה (של הנצרות), היה בעל כח אישי נפלא, הזרמתו הנפשית היתה גדולה" (מאמרי הראי"ה עמ' 5-6).
כאמור הראי"ה התייחס בעיקר לנצרות כדת, לתוכן השלילי שבה ולהשפעותיה ההרסניות בעולם. בקצרה ממש אומר רק חלק מהנקודות שהוא מעלה:
1) הנצרות אוחזת בגישה שנוגדת את טבע החיים, מהבחינה שאם מתעמקים ביסודותיה, מגלים שקשה מאוד לחיות עם דרישותיה ותורתה, בעיקר מוסרית אך גם מעשית.
2) קרבה של הנצרות לאלילות, מינות. (משתמש רבות במושג "רישעה").
3) ביטול המצוות המעשיות, ושימת דגש חזק מידי וחסר פרופורציות על מוסר (שיקרי).
4) ע"פ הנצרות אין צורך בהכנות על מנת "להכנס אל הקודש".
5) ניתוק הרוח מהחומר – במובן זה, שאם ברצונך לדבוק בעולם הרוח, הנך חייב להתנתק טוטאלית מעולם החומר.
כפי שבודאי שמת לב, הראי"ה מדבר על הנצרות באופן ענייני מאוד, ותוקף בצורה קשה את עיקריה ויסודותיה. הוא אינו מתייחס כלל בדבריו אלו לישו עצמו, אולי משום שהוא סבר (ובצדק) שעיקר הדת הנוצרית ותורתה התפתחה לאחר מותו, לעיתים קרובות ללא שום קשר למה שהוא אישית הטיף.
ניסיתי בסעיף זה לעמוד בקצרה על יחס הראי"ה לנצרות. ליתר עיון כדאי לעיין במאמר שנכתב בעלון "מישרים" א' (עלון ישיבת ההסדר בירוחם) תחת הכותרת "אורות המלחמה, לאור יחס הרב קוק לנצרות".
ב. ביחס לטענתך שהרצי"ה מחה על כך שגם פה בארץ אנו ממשיכים לומר שהרומאים תלו אותו: איני יודע מה אמר הרצי"ה על כך, אבל מה לעשות שלא רק אנחנו היהודים אומרים שהרומאים תלו אותו. דבר זה מקובל וברור וידוע בכל הספרות המחקרית שעוסקת בנושא זה, ואין אף חוקר רציני שטוען שהיהודים תלו אותו. אמנם במהלך הדורות נפוצו בעניין זה שקרים רבים שהאשימו את היהודים בצליבתו, אך לכך יש שתי סיבות עיקריות:
1. הרומאים שתלו אותו, הם אלה שקיבלו בסופו של דבר את הדת הנוצרית על עצמם (כמובן שלאחר מספר דורות!), ו"בזכותם" למעשה, הנצרות תפסה תנופת התפתחות אדירה בכל העולם המפותח דאז. זה נשמע לא טוב אם אתה מקבל על עצמך דת, שאתה בעצמך הרגת את המייסד שלה, לא? 2. אנטישמיות (שהיא גופא תולדה של הנצרות).
כעת ברצוני להוסיף נקודה או שתיים בנושא: מסתבר שמצאתי את עצמי בחברה טובה. גם הרב קוק זצ"ל נחשד ע"י כל מיני אנשים בזמנו, שהוא בא לספר בשבחו של אותו האיש כשאמר כמצוטט להלן: "מחוללה, היה בעל כח אישי נפלא, הזרמתו הנפשית היתה גדולה". כך הוא מעיד על עצמו באגרות הראי"ה באיגרת שע"ה, ומייד הוא מסביר את דבריו שלא היתה בהם שום כוונה לשבחו אלא רק להסביר את יכולתו למשוך ולסחוף אחריו רבים כל כך, והוא מרחיב שם עוד בעניין זה.
כשהראי"ה מתאר את החשדות שחשדו בו, הוא כותב כך: "... שנמצאו איזה אנשים שתמהו על זה וחשדו אותי כאילו באתי לספר ח"ו בשבחו, של אותו פושע ישראל, שעשאוהו נכרים עבודה-זרה".
אם נרצה לדייק בדבריו, נוכל ללמוד שתי נקודות מרכזיות: 1. הוא נקרא "פושע ישראל", כלומר הראי"ה מבין שישו עדיין נחשב חלק מעם ישראל. 2. מעבר לכך, לא רק שהוא נחשב ישראל, הנכרים הם אלה שהפכו אותו לעבודה זרה, ולא הוא עצמו.
כאמור בדברי, ישו לא רצה ולא חשב שהוא מקים דת חדשה שמתנגדת או סותרת את היהדות. כל רצונו היה לתקן את הבעיות והפגמים שפשו בעם ישראל של אותו דור בשלהי ימי בית שני.
יש להדגיש שוב, שאין בכך שום דבר שהופך אותו לאדם כשר וטוב ואת מעשיו למקובלים ורצויים. להיפך! עליו ועל דומיו נאמר "מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו". חז"ל שבדורו הבינו היטב את ההרסניות שבדרכיו ובהטפותיו ולכן כל כך התקוממו והתנגדו לו.
תגובות נוספות עסקו ביחס לגמרא שצוטטה ממסכת סנהדרין וכן מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים שהובא, שאולי משתמע מהם שבית דין של ישראל תלו אותו נכתבו כבר מספר תגובות. אך לפני ההתייחסות לגופם של דברים ממש, יש להקדים ולומר כמה מילים חשובות: כאשר אנו באים ורוצים להסיק מסקנות היסטוריות הן מהגמרא והן מהרמב"ם, עלינו לשאול את עצמנו, האם הגמרא (או הרמב"ם) היא ספר היסטוריה? האם אנו אמורים להתייחס למה שכתוב בגמרא באופן סיפורי (אגדתי), בהקשר מסויים מאוד ולאו דווקא קשור לעצם הסיפור אלא לעיתים לפרט בודד בו, כאל אמת היסטורית? לא ברור לי שכל הסיפורים המובאים בגמרא אכן קרו מבחינה היסטורית, וגם בהנחה שאכן הם קרו, לא ברור שכל הפרטים אכן כפופים ומחוייבים לאמת ההיסטורית. בהחלט מתקבל על הדעת שהגמרא מביאה אגדתות שהם בגדר משלים, או אפילו דברים שקרו באמת, אך פה ושם העלילה לא ממש מסופרת כפי שאכן קרתה, ממגוון סיבות (כדאי לעיין בדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק כשהוא מדבר על היחס לאגדות חז"ל).
לאחר הקדמה זו ולגופם של דברים: ביחס לגמרא בסנהדרין: החוקרים בהחלט עוסקים בבעייתיות שבה, ומציעים מספר פתרונות. במקביל מתמודדים עם מספר גורמים שקשורים בשיפוטו ובגזר דינו שחורגים באופן רציני מהמקובל במשפט היהודי בכלל ובאותה תקופה בפרט. ישנה בעייתיות רבה באמירה שב"ד של ישראל תלו אותו, מכיוון שבאותה תקופה לא היתה שום סמכות בידי בית דין כזה, בוודאי במה שנוגע לדיני נפשות. מעבר לכך, גם הצליבה לא ידועה כמיתת בית דין של ישראל, ואדרבה היא מוכרת מאוד כעונש שהונהג על ידי הרומאים למי שמורד במלכות. מה גם שיש לזכור, שאי אפשר סתם לשפוט אותו. צריך קודם כל להביא אותו למשפט, ולשם כך צריך לתפוס אותו. ברור שלעם ישראל לא היתה מערכת שיטור כזו באותם ימים, ומובא, הן באוונגליונים והן בספרים נוספים שהרומאים הם שתפסו אותו בגת שמנים והביאוהו למשפט. כך שמבחינת ההגיון, הרבה יותר נוח להבין שהרומאים תלו אותו. כדי להקל על המצוקה, ניתן בכל זאת אולי לדחוק ולומר שבית דין של ישראל שפטו אותו, אך לא הם גזרו את דינו והוציאוהו לפועל. לחילופין, אם אנו רוצים לראות את היהודים כקשורים למותו, ניתן פשוט להתייחס לכך שהם אלה שהביאו את עניינו לפני הנציב, ובעקבות זאת, כמו גם בעקבות הלשנת יהודה איש קריות, הוא נשפט והוצא להורג.
ביחס לרמב"ם: זה די פשוט לומר שלא מדובר בהכרח על בית דין של ישראל, שהרי כתוב "בית דין". אני יכול להניח בלי יותר מידי סימוכין לכך, שאולי הוא כתב זאת באופן מעורפל בגלל פחד הגויים בעצמו. לחילופין, אני יכול לומר שהרמב"ם אמר את מה שהיה מקובל הזמנו כאמת היסטורית אך עם הזמן התברר שהדברים לא מדוייקים.
אלא שאז נכתב בתגובה שהרב אבינר אמר שלא יתכן שהרמב"ם כתב "בית דין" סתם, והתכוון לבית דין של גויים. ועל כך ענו לו מה שכבר אמרתי: "מול דברי הרב אבינר שמצטט את רבו - הרב צבי יהודה מי אנחנו שנוכל לעמוד. אך עובדה היסטורית המתועדת שבי"ד רומאי הרגוהו. א"כ כיצד נוכל ולנסות לתרץ את דברי הגדולים מול ההיסטוריה?
על כן נראה לי הקטן לכתוב שבי"ד שלנו דנוהו למיתה, אך מכיוון שלא היה כח אז בידי בית דין לבצע את גזר הדין - לכן הסגירוהו לידי הרומאים כדין מי שצריך להורגו. ובפועל מי שהרגו זה הרומאים.
בכל אופן לענ"ד מה שמנסים הרבנים להגיד שלא נתחבא מאחורי הגדר ונאמר אין אנו אשמים במיתתו. אלא הכוונה היא שבית דין שלנו דנו למיתה (אך בפועל ההוצאה להורג היתה על ידי הרומאים)".
לסיכום העניין: אם אכן היה הדבר שאנו תלינו אותו, הייתי מצפה שהמקום הראשון שבו זה היה נכתב, היה הברית החדשה, שהרי זוהי טענה נוצרית מובהקת. אך לא כך הם הדברים, גם שם מסופר שהרומאים הם אלה שצלבו אותו.
אני מתקשה להבין את הרצון העז של חלק מהפונים, לקחת על עצמנו את האחריות לדבר שאנו לא אחראים אליו. היפוכם של הדברים הוא הנכון: לא רק שאין זה נכון לומר שבגלל שכעת אנו בארץ ישראל אנו כבר לא מפחדים מהנוצרים, ועלינו להודות שאנו הרגנו אותו. אלא כל כולה של טענה זו הוא אנטישמיות לשמה. אולי אנו צריכים להצטער שכך מורה ההיסטוריה, אך בכל אופן צריך להבין שזה מה שאכן קרה.
לסיום: אני מאוד מאוד מקווה שהצלחתי להבהיר את הדברים, שכל דברי כאן יובנו כהלכתם וכהווייתם, ושלא נפלה חלילה שגגה מתחת ידי. עפר אני לרגליהם של גדולי ישראל הן בדורנו והן הקדמונים, ולא באתי אלא לנסות ליישב את דבריהם עם האמת ההיסטורית כפי שידוע לנו כיום ואולי לא היה ידוע להם בזמנם. כולי תקווה שדברי אלה יסייעו לכולנו להתחזק באמונתנו הנצחית, ובתורתנו שלא תהא מוחלפת.
אני מצרף קישורים לכל התשובות שלנו בעניין – למי שמעוניין להשלים את התמונה מזוויות נוספות-
איך קמה הדת הנוצרית? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=30971
מי הרג את יש"ו? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=30299
יש"ו הנוצרי- משיח? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=28446
המעטפה והתוכן - http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=743
יהדות, נצרות, איסלאם- איך אפשר לדעת מי צודק? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=106
איך ייתכן שהנצרות והאיסלאם מצליחים כל כך? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=2426
אביעד, חברים מקשיבים
aviad@makshivim.org.il