ימים של שקט / לולה

השיר ´ימים של ´שקט´ מעמיד בפנינו תמונה נפלאה מאוד של העולם שלאחר המבול. האמנם כך הם פני הדברים? ובמה תלוי תיקונו של עולם?

חדשות כיפה שאולי ברט 19/01/06 00:00 יט בטבת התשסו

א

הנה הם באים ימים של שקט

אחרי הרעש הגדול והנורא

אפשר לנוח קצת על המרפסת

ולאסוף את שברי הסערה

ב

הנה הם באים ימים של שקט

כבר שכחתי איך שהם נראים

אפשר עכשיו לפתוח את הדלת

לשלוח אל הרוח ציפורים

ג

הנה הם באים ימים של שקט

נצא אל החלון לראות

אם כלו כבר המים

אולי כבר יש באופק אדמה

זוגות זוגות

נצא זוגות זוגות

נביט אל השמים

נחכה ביחד ליונה.

ד

הנה הם באים ימים של שקט

אחרי שכבר איבדנו את הכל

תשב איתי עכשיו על המרפסת

תבכה איתי ביחד על אתמול

ה

הנה הם באים ימים של שקט

שנינו כאן ביחד על ההר

המים כבר ירדו ויש כבר קשת

אפשר לקום, סוף העולם עבר.

הפוטנציאל

איזה תיאור יפה, איזו מוסיקה רגועה, ממש תמונה אידיאלית...

המבול נגמר, עולם חדש מחכה בחוץ, הזדמנות חדשה ליצור מציאות טובה יותר מזו שהייתה קודם:

"ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו. כל החיה, כל הרמש וכל העוף, כל רומש על הארץ, למשפחותיהם יצאו מן התבה...ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ...והקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול, ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ...את קשתי נתתי בענן, והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ";

"אפשר לקום, סוף העולם עבר".

האמנם?

ההשחתה

מיד לאחר המבול, במקום לספר על לנו על הצורה שבה תיקן נח את העולם ובנה אותו מחדש ללא הרשעים שנהרגו במבול, הרושם העולה מתיאור התורה לגבי מה שהתרחש הוא הפוך בדיוק: חם, בנו של נח, מגלה את ערוות אביו השיכור ועובר על איסור הקרוב לגילוי עריות; בפרשת מגדל בבל מנסים בני האדם להלחם בקב"ה, והוא נדרש להתערב שוב ולהפיץ אותם לכל הרוחות; כאילו שום דבר לא השתנה. בפרשה הבאה, לך-לך, נראה ששוב הקב"ה בוחר אדם אחד מסוים, אברהם, להציל את כל העולם מהשחיתות המוסרית שבה הוא נמצא. כאילו העולם שכח שרק לפני כמה מאות שנים היה מבול.

מדוע? למה התיאור האופטימי שבא לידי ביטוי בשיר של להקת 'לולה', הפוטנציאל האדיר הטמון בעולם ללא רשעים, אינו מתממש, ולכאורה העולם לא 'למד את הלקח' מהמבול וחזר בדיוק לאותה התנהגות שהביאה מבול מלכתחילה?

נטיעת הכרם

נראה שניתן לענות על שאלה זו אם נבחן מה הדבר הראשון שעושה נח ביציאתו מן התיבה:

"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל (=נרדם ערום) בתוך אהלו",

ומסביר המדרש:

"שבתחילה קראו הקב"ה 'איש צדיק תמים' ולבסוף נשתכר קראו עם הארץ, שנאמר 'איש האדמה'. אמר לו הקב"ה: 'מה לך אצל מטע כרמים? לא ע"י יין נקנסה מיתה על אדם הראשון?!".

באמת לאחר המבול ישנו פוטנציאל אדיר שיכול לבוא לידי ביטוי בעולם, אולם בשביל להוציא אותו לפועל צריך לעבוד. גם כאשר נקודת הפתיחה היא אידיאלית, אם האדם לא ישקיע בשביל להוציא את הדברים אל הפועל הכל יחזור למצבו הקודם. והנה נח, במקום להתחיל ולבנות את העולם מחדש, להתחיל לבנות חברה שבה מבול חדש לא יידרש, נוטע כרם, משתכר, ונרדם.

ישנם הרבה אנשים בעלי כשרונות מסוימים באיזה שהוא תחום – מוזיקה, מתמטיקה, ספורט או כל דבר אחר – אולם אם אותם אנשים לא עובדים בשביל לפתח את אותם כשרונות, להוציא אותם לפועל, אז בסופו של דבר הם לא ניצלו את המתנה שניתנה להם. כשיגדלו אף אחד לא יוכל לשים לב ש'פעם הוא היה הבטחה גדולה בפסנתר' או ש'בתיכון הוא היה השחקן הכי טוב בכדורסל'. נקודת פתיחה טובה פשוט אומרת שנדרש מאתנו מאמץ גדול יותר בשביל לממש את הפוטנציאל הטמון בנו, ולא שכבר אין צורך לעבוד, וניתן להשתכר וללכת לישון.

אדם לעמל יולד

כשאנו משווים בין השיר לבין מה שהתורה מספרת לנו שבסופו של דבר קרה ניתן ללמוד מסר חשוב: העולם הוא עולם של עבודה, עמל, ומי שלא מוכן לכך בסופו של דבר ייפול, גם אם הפוטנציאל שבו גדול מאד. אפילו עולם ללא רשעים כלל, שבו רק אדם אחד "צדיק תמים", יכול להפוך לדור של מגדל בבל אם חושבים ש'הכל ורוד' ולכן אין צורך במאמץ ובהשקעה. הדבר נכון בתיקון העולם, ובאותה מידה בכל סוג של משימה שעומדת בפנינו: תיקון המידות, הצלחה בלימודים ועוד.

אמנם "המים כבר עברו ויש כבר קשת", אמנם "אפשר לקום", אולם מה שיקבע האם "סוף העולם עבר" הוא מה נעשה לאחר שנקום...