בואו נדבר תכל'ס:
מאות אנשים נרצחים/נטבחים/נאנסים/נורים בראש כמעט בכל יום על פני אינספור מקומות בעולם:
רואנדה, סוריה, ברזיל ושאר מקומות שקרוצים מהחומרים שאח"כ נהפכים לסרטי הפעולה שוברי הקופות של הוליווד.
אז מהו הדבר הזה, הנוסף, שגרם להלם ולבהלה הרבתי כולל 'עצרת המיליון' מתוגברת בחמישים מראשי המדינות המובילים בעולם שאחזה בתקשורת העולמית נוכח הטבח שנעשה במערכת העיתון 'שארלי הבדו'?
האם דמם של אלפי שאר הנטבחים בעולם אדום פחות מחברי המערכת הצרפתית?
קודם כל כן. עם שלושה סימני קריאה. סה לה וי.
ודבר שני וחשוב לא פחות: הקורבנות עצמם ייצגו את קולו השנון והמושחז של חופש הביטוי שנלחם בעזרת הומור חד ועפרונות בכל המוסלמים המשוגעים והסייקוז כלומר האבל הצרפתי והעולמי הופנה קודם כל לקול השפיות שנדם.
לקול שהזכיר לכולנו שלמרות שהקב"ה מעמיד בכל דור ודור פסיכים עם תסביכי ילדות וחיבה לחפצים חדים עדיין השפיות חיה ונושמת כי פחד שאפשר להריץ עליו דחקות כנראה מאפשר לנו להתקיים לידו.
ואז חשבתי ומה עם כל אותם קולות שנמצאים בחיים האישיים שלי ואני כל הזמן משתיק אותם מחדש:
מה עם הקול שאומר לי שלמרות הבהלה לדירה, עדיין כדאי להשאיר לי כמה שעות של שפיות וזמן איכות ביחד עם הילדים?
ומה עם הקול שאומר לי שלמרות שאני ממש ממהר לבית הספר, או קבלתי SMS חשוב, אני לא יכול להתחיל ולחפף בערנות ובזהירות של הנהיגה כי מדובר כאן בחיי אדם?
ומה עם הקול הפנימי שלי שמתחיל להימאס לו מכל פסטיבל הקשקשת הבלתי נגמר של כל מיני מועמדים שרצים לבחירות ושואל את עצמו 'אם אתם כל כך אנשים של עשייה למה אתם צריכים להשקיע כל כך הרבה כסף בלשכנע אותי שאתם עושים?'
רק שבניגוד לעצרת ההמונית והמתוקשרת שעשו לחברי מערכת 'השארלי הבדו', השתקת הקולות שלי עוברת ללא ראשי ממשלה ומדינאים בכל העולם, אלא רק בהתבאסות פנימית של שריר האמת שלי ובקול דממה דקה.
ובינתיים? אני רק מחכה כבר לזעקה הגדולה ולעצרת ההמונים היוקרתית והמתוקשרת שאולי תעזור לי להקשיב סוף סוף לכמה קולות אמיתיים במבול של רעשי הרקע הטכנולוגיים שמקיפים אותי.
אבינועם הרש, מחנך וסמנכ"ל 'חברים מקשיבים'.
לתגובות: avinoam811@gmail.com
לעילוי נשמת ואב חַטָבּ, יוֹהָן כהן, פִילִיפּ בְּרַהַם ופְרַנסוּאָה מִישֶׁל סַעַדָה - ארבעת הנרצחים בפיגוע במרכול בפריס . הי"ד.