הם הפגיזו אותו בקושיות מכל הכיוונים, במטרה להפיל את חומת השיעור שבנה. בהתחלה הצליח ישראל להתמודד עם מטר השאלות, אולם, ככל שנמשך השיעור, מטר הקושיות התגבר, עד שראובן, גדול עילויי הישיבה, הקשה עליו קושיה חמורה. ישראל לא ידע לענות על הקושיה, ונאלץ להפסיק את השיעור באמצע. מבטי הלעג והבוז של החברים דקרו אותו כחיצים. הוא הרגיש איך כל עמלו ירד לטימיון. כעבור שבוע עזב ישראל את הישיבה.
המתח בישיבה גבר. היתה תחושה שכל אחד מן החבורה מנסה לגדול בתורה, אולם אין גיבוש ואין דיבוק חברים. כל אחד רוצה רק בהצלחתו האישית. התלמידים פחדו לשאול שאלות זה את זה, שמא יתגלה שהם לא מספיק חכמים. חברותות נפרדו על דברים של מה בכך. כל מי שחשב שהחברותא שלו קצת מעכב את התקדמותו, מיהר לעזוב את החברותא כדי למצוא מישהו טוב ממנו. המצב החברתי גרם למשבר חמור בישיבה. היו כאלו שאיבדו את החשק ללמוד. היו כאלו שעזבו את הישיבה והלכו לישיבות אחרות, כשהם
נמצאים במשבר נפשי קשה. היו כאלו שנשברו לגמרי, והפסיקו ללמוד תורה.
הישיבה של הרב שמעונוביץ' לא הוציאה את שנתה. הרב שמעונוביץ' נאלץ לסגור את הישיבה, ולחזור לישיבה הקודמת בה לימד. הרב שמעונוביץ' לא איבד את שמו כתלמיד חכם וחריף עצום, אולם, גם הוא יצא מן העניין בשן ועין. בכל הישיבות דיברו על כשלונה של הישיבה למצויינים, ועל הבחורים השבורים שיצאו משם, מי לישיבות אחרות ומי לרחוב.
בפרשת ניצבים אומר הקב''ה לעם ישראל: ''כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך...לא בשמים היא...ולא מעבר לים היא...''
מסבירה הגמרא: רבא אמר: לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תימצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. אמר רבי יוחנן: לא תימצא בגסי הרוח.
כלומר: אדם שהוא גאוותן וגס רוח לא יצליח בלימוד התורה שלו. אי אפשר להצליח בלימוד התורה בלי להיות בעל מידות טובות. התורה נמשלה למים. כמו שהמים מתנקזים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה נמצאת במי שהוא ענותן. אדם גאוותן מחשיב קודם כל את עצמו, ולכן דברי התורה לא יצליחו להכנס ללבבו.
אנו ניצבים לפני ראש השנה. המטרה החשובה שלפנינו היא להחזיר בתשובה קודם כל את עצמנו, ולתקן היטב את מידותנו.
שנה -טובה
כתיבה וחתימה טובה
לנו ולכל בית ישראל.