"החופש הגדול, החופש הגדול, הכל אני יכול בחופש הגדול".
מכירים את השיר הזה?
ממש כיף לשמוע את המילים. אני יכול הכל כי זה חופש מיוחד. לא סתם חופש, חופש גדול, גדול מאוד, המון זמן, המון אפשרויות. בלי מורים, בלי שיעורים (עזבו את השיעורי בית של החופש, הרי יש המון זמן עד שנצטרך להגיש אותם, כמעט שאפשר להתעלם מהעניין, לא?), בלי חובות.
ברור למה נועד החופש. הוא נועד להתאווררות משנת הלימודים המתישה שהייתה לנו. אבל אולי, אם חושבים קצת על העניין, הוא נועד לעוד משהו, משהו חשוב מאוד.
החופש נועד לבחון אם באמת עלינו כיתה. אני יודע שבתעודה כבר כתוב שעלינו, אבל האמת היא שיש כל מיני כיתות. יש כיתות של ידע, כיתות של בית ספר, אבל יש גם כיתות אחרות, חשובות יותר. כיתות של בני אדם. גם תלמיד שמתנהג לא יפה יכול לעלות כיתה, אבל זה רק בכיתה של בית ספר, רק בכיתה של הידע. בכיתה האמיתית, הכיתה של החיים הוא עדיין לא עלה. החופש הגדול הוא מבחן הסיום שמברר מי עלה כיתה בחיים ומי נשאר שנה.
כי בעצם בחיים אין חופש. הייתי לא מזמן בטרמפיאדה וראיתי שם משפט כתוב על התחנה: 'בגרות אפשר להשלים, ילדות לא'. אהבתי את המשפט הזה. הוא נכון. בגרות זה ידע. ילדות זה שלב בחיים. מי שלא מיצה שלב מסוים לא יוכל להשלים אותו אחר כך. אני היום אב לשתי בנות. אי אפשר לקחת חופש מהתפקיד הזה כדי להשלים ילדות. הייתי צריך להיות ילד בזמן שאני ילד, לחיות את החיים שלי בצורה נכונה, בזמן שלהם, כל תקופה בזמנה. אי אפשר לקחת חופש מלהיות אבא, או בעל, או בן שמטפל באביו. מהדברים החשובים באמת אין חופש. אין חופשות בעבודת ה', אין חופשות מתפילה, מברכות וכו'. החובות האלו מוטלות עלינו תמיד.
אני בא לומר שמהחיים האמיתיים אי אפשר לקחת חופש, והחופש הגדול הוא מבחן האם אנחנו באמת חיים את החיים שלנו. החופש בא לבדוק אם הבנו את זה. האם אנחנו באמת חיים את החיים שלנו?
כל השנה מכתיבים לנו מה לעשות ומתי, מה ללמוד ואיך, איפה לשבת כמה זמן. החופש בא ואומר לנו את האמת. החיים האלה הם שלנו, לא של אף אחד אחר. זה שאנחנו מקשיבים (?) כל השנה למורים זה כי אנחנו מבינים (?) שלטובת החיים שלנו אנחנו צריכים ללמוד, לאגור ידע וכו', אבל בחופש אנחנו חוזרים להיות סתם בני אדם, חופשיים, ואז יש לנו מבחן גדול. האם אנחנו חיים את החיים שלנו, מעריכים אותם? אנחנו מחליטים מה לעשות עם עצמנו, מתי ואיך, ואנחנו עתידים ליתן את הדין על הדבר, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. זוהי האמת ואנחנו מוזמנים להכיר בה בעזרת החופש הגדול. בחופש הגדול אין תרוצים מסוג 'עשיתי מה שהמורה אמר, הוא לימד אותי כך' כי זה לא נכון. לא הוא אמר לך מה לעשות. אתה אחראי על עצמך, אתה בחופש, אתה חופשי לבחור את דרכך.
אפשר להעביר את החופש בלי מודעות אליו. יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, תוכנית אחרי תוכנית, בריכה אחרי בריכה. כך חי אדם שאין לו ערך לחייו. מי שמודע לערך חייו, אפילו בתור ילד או נער, שולט בהם. הוא מתכנן אותם. כל רגע מנוצל בצורה חכמה.
ידעתי שתיבהלו. 'מה, כבר אי אפשר לנוח? לא מגיע לי לשחק?'. ידעתי שתשאלו. אז הנה התשובה. לא כתבתי שאי אפשר לשחק. אבל צריך לשחק עם שכל. אתה אוהב את החיים שלך? אתה חופשי באמת ובאמת מנהל אותם? תנהל אותם בחכמה. תכין לך תוכנית. כמה זמן החופש? מה אני רוצה או חייב להספיק לעשות בו? איזה סוג מנוחה אני צריך? איך לחלק את הזמן? מנוחה היא חלק מהחיים, שלוות נפש בעזרת משחקים, טיולים וכו' היא דבר חשוב מאוד כדי לעבור את החיים האלה בצורה הנכונה ביותר שאפשר, אבל מי שחושב שכדי להשיג שלוות נפש שכזו אסור שיהיה כל תכנון טועה, טועה טעות גדולה ומרה.
אם אתם חופשיים באמת ובאמת מבינים מה זה להיות אדם אחראי, באמת מנצלים את שלב הילדות בצורה חכמה, אתם מוזמנים לעשות תוכנית כזו. קחו לכם שבוע מתוך החופש שהוא באמת לא מתוכנן. שהוא באמת 'מרוח'. הרי גם לזה יש תועלת וזה בסדר גמור, אבל בשאר הזמן אתם מוזמנים להיות יעילים יותר בצורה מודעת. יעילים בתוכנית לאן לטייל, מה ללמוד, באיזה שעה לקום. זוהי ילדות אמיתית. שמיניסט שכל הזמן אמר שאין לו זמן לעבוד עבור גוש קטיף בגלל הבגרויות יבחן את עצמו עכשיו, כשיש לו זמן, אם זה באמת היה תירוץ נכון. שישיסט שטען שאין לו זמן לחניכים בגלל המבחנים מוזמן לבדוק עכשיו האם זה נכון. תקבעו לכם חובות יומיות, חובות שאסור לזוז מהן, כמו לימוד עשר דקות ביום של תחום מסוים. עשר דקות שהן רק ללימוד. אני מבטיח לכם שתהיו מאושרים בסוף החופש הרבה יותר מאשר אם הוא לא היה מתוכנן.
ובכלל, כל אחד צריך לחשוב איך הוא חושב שהילדות האידאלית צריכה להיות ולארגן אותה לעצמו. הרי עכשיו אתם חופשיים לעשות את מה שאתם חושבים שהכי טוב עבורכם ולא נראה לי שיש מישהו שחושב שלרבוץ כל היום או לשחות יום אחרי יום זה הדבר הכי אידאלי בשבילו. . .
מי שמצליח במבחן הזה, מבחן החופש הגדול, מי שמגלה שהוא באמת בנה את האישיות שלו, את עצמו, כך שהחופש שלו הוא חופש אמיתי יותר, אידאלי יותר, מי שעמד בזה באמת עלה כיתה.
בהצלחה.