בעקבות החטיפה, משפחות החטופים נדרשות באופן פתאומי להתמודד עם מצב בלתי אפשרי. רבים ציינו את האופן המעורר התפלאות בו המשפחות מתמודדות - גבורה, אצילות נפש וביטחון. אף נשמעה הקביעה ש"רק אדם דתי יכול להתמודד בצורה כזאת" שהרי מדובר בשלוש משפחות דתיות. האמנם? האם יש שוני בהתמודדות עם מצבי לחץ של אדם דתי לעומת אדם חילוני? האם לאדם המאמין יתרון בהתמודדות עם מצבים קשים ביחס לאד שאינו מאמין?
על פי המודלים המובילים בספרות, כאשר אדם נתקל בגורם מלחיץ - איום, סכנה, קושי, מחלה - הוא בודק את המלאי של משאבי ההתמודדות שלו. משאבים אלו כוללים - בין היתר - כישורים ידע ויכולות היכולים לסייע להתמודד עם המצב, חוסן נפשי, משאבים כספיים, וכו'. במידה והאדם חש שמשאבי ההתמודדות שלו מספיקים - הוא מתמודד. במידה והוא מגיע למסקנה שהמשאבים העומדים לרשותו אינם מספיקים - אזי הוא "נכנס ללחץ".
אחד ממשאבי ההתמודדות החשובים ביותר מכונה "תמיכה חברתית" (social support). הכוונה היא לתפיסה שיש אנשים מסביב - משפחה, חברים, קהילה - שניתן לקבל מהם סיוע ממשי, כגון עזרה, עצה או כסף, או סיוע רגשי, כגון תחושה של שייכות, של אכפתיות ושל ערך עצמי. ממאות ואלפי מחקרים עולה שתמיכה חברתית מהווה "תרופת פלא" לכמעט כל מצב קשה - התמודדות עם מחלות, עם קושי כלכלי ועם קושי חברתי.
לפני כ - 15 שנה, פסיכולוגים העוסקים בחקר הפסיכולוגיה של הדת והרוחניות, פתחו מולד של "תמיכה דתית". מדובר במודל דומה לזה של תמיכה חברתית, אלא שמקורות התמיכה קשורים לעולם הדתי - תמיכה מאלוקים, תמיכה ממנהיגים רוחניים ותמיכה מהקהילה הדתית. המודל פותח על בסיס אוכלוסיה של נוצרים בארה"ב. לפני מספר שנים בדקתי, יחד עם פרופ' ג'פ ביורק מסמינר פולר בקליפורניה, את המודל - עם ההתאמות הנדרשות - על אוכלוסיה של יהודים דתיים בישראל. ראשית, מצאנו שהמודל תקף גם על אוכלוסיה יהודית. דהיינו, שהחלוקה לתמיכה אלוקית, תמיכה ממנהיגים דתיים ותמיכה מהקהילה הדתית אכן משקפת את האופן בו יהודים דתיים תופסים את העולם. שנית, מצאנו שככל שיש לאדם תפיסה יותר חזקה של שלושת הסוגים של תמיכה דתית הוא יותר שבע רצון מהחיים, פחות חרד ופחות דכאוני. דבר נוסף, מצאנו שהתמיכה הדתית, כולל התמיכה של הקהילה הדתית, תורמת לרווחה הנפשית תרומה ייחודית מעבר לתרומה של תמיכה חברתית הרגילה.
מאז ערכתי, יחד עם הסטודנטים שלי באוניברסיטת אריאל, עוד מספר מחקרים בנושא תמיכה דתית ואני עומד להציג בקיץ, בכנס של איגוד הפסיכולוגים האמרקאיים APA, מחקר שמתמקד בהדלים בין גברים ונשים בתפיסת תמיכה דתית.
אם נחזור לשאלה בה פתחנו - האם יש שוני בהתמודדות של אדם דתי לעומת אדם חילוני? הייתי אומר שעומדים לרשותו של האדם הדתי משאבי התמודדות - תמיכה אלוקית, תמיכה של הקהילה הדתית ותמיכה של מנהיגים דתיים - שפחות נגישים לאדם החילוני. כמובן, מדובר במגמה כללית. כמו בכל תחום בפסיכולוגיה, כל אדם שונה. יש אדם דתי שחש שאין לו תמיכה מהמקורות האלו או שיש לו תמיכה מועטה בדיוק באותה מידה שאדם דתי או חילוני יכול להרגיש שאין לו תמיכה מהסביבה החברתית שלו. אבל ברמה העקרונית, המקורות הייחודיים האלו של תמיכה דתית עשויים אכן לסייע לאדם הדתי בהתמודדותו עם מצבים קשים.
הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה למדעי התנהגות באוניברסיטת אריאל