חלק בלתי נפרד מסידור המחנה בישראל הוא התמודדות עם חריגים. נכון הדבר כי היסוד הוא לאומי כללי, ועל כן קראנו בתחילת ספר במדבר את הקמת המחנה הכללי, וסידורו באותות ובדגלים. לאחר מכן באות פרשיות החריגים – לכאן ולכאן. בין אם מדובר בחריגים שמצווה לשלחם מתוך המחנה – כמו הטמאים – ובין אם מדובר בפרשיות של חריגים שהם דווקא חלק מהמחנה כמו הגר (שגזילתו מחייבת באשם מיוחד) והנזיר.
מקום מיוחד תופסת בסידור המחנה פרשת סוטה. מבנה המחנה הישראלי מעוצב בדרך מיוחדת של צניעות. לימים יציין זאת בלעם במפורש, כשישים לב לעובדה (על פי דברי האגדה) כי אוהלים של ישראל אינם מכוונים זה לפתחו של זה. בספר דברים ייאמר כי אם חס ושלום נראית ערוות דבר במחננו מסתלקת השראת השכינה המיוחדת למחנה. אין תורת ישראל מוכנה לקבל מציאות של ניאוף ושל מעילה של בני זוג האחד בשני. במקום בו יש וודאות מדובר בעונש חמור מאוד. במקום בו יש ספק מצינו שריבונו של עולם "מסכים" למחות את שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש ובין אשתו.
קדושת המשפחה בישראל היא יסוד הקיום. זהו הגרעין הקהילתי הקטן ביותר, וברית ייחודית מוקמת בשעה שנישאים איש ואשתו. ברית זו כוללת בתוכה נאמנות בלתי מסויגת. כבר בגן עדן נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". מבנה מיוחד זה מלמד כי המחויבות ההדדית היא מוחלטת, והיא קודמת לכל המחויבויות האחרות. נאמנות זו יש לה בסיס עמוק ביסוד דיני בין אדם לחבירו, שהרי אין קיום עמוק יותר של יסוד התורה כולה – ואהבת לרעך כמוך – מאשר בתוך המשפחה. ברם, נאמנות זו אינה תוחמת עצמה רק בענייני הברית שבין בני הזוג. בניין בית בישראל הינו הקמת משכן בזעיר אנפין. החופה היא חופת השכינה החופפת על כנסת ישראל, והברכה אותה אנו מברכים בשעה מיוחדת זו היא "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". הקדושה שורה בקשר המיוחד שבין איש ואישה, והיא המעניקה לקשרים ביניהם מעמד מיוחד. מכאן הלשון המיוחדת "הרי את מקודשת", ומכאן ההתקדשות המתמדת המחייבת את בני הזוג. ספיקות בינים צריכות להתברר, והתורה חורגת ממנהגה באופן מיוחד במצווה זו – בכל המצוות אין אחד המבוססת על ניסים. אפילו מצוות השמיטה, בה מבטיחה התורה כי הקב"ה יצווה את ברכתו בשנה השישית, אינה מבוססת על כך, ואנו חייבים בשמיטה גם אם לא התקיימה הברכה. המצווה החריגה היחידה היא היכולה להתקיים רק בהתרחשותו של נס היא מצוות הסוטה. חידוש מיוחד זה (שציין אותו הרמב"ן) אך מדגיש את ייחודה של מצווה זו.
יש לזכור כי תמיכה לקיומו של בית קדוש וטהור בישראל צריכה להיות מושגת לא רק על ידי בני הזוג עצמם, ולחברה ולעקרונותיה משקל מיוחד בחובה זו. לעיל ציינו את עיצוב מחנה ישראל; חובת הלבוש כראוי והצניעות בין המינים כחלק אינטגראלי של דרך החיים המיוחדת לישראל; הקפדת בתי הדין הן על שמירת ההלכה כראוי והן על אי-החמרה שלא כדין כדי שלא תעשה עוול לנשים ולגברים מצד עצמה, וגם חס ושלום תרחיק את האומה הישראלית מהנאמנות הבסיסית להלכות המשפחה בישראל; קירוב האומה הישראלית להקמת חופה כדת משה וישראל בצורה המדברת אל לב הציבור ומביאה אותו להקים בית כראוי על פי ההלכה; אווירה כללית של שמירת כבוד האדם, והתנגדות טוטלית ואקטיבית לגניבת נשים ומכירתן, כמו כן לשימוש בגופן ככלי פרסום, ועוד ועוד. כל אלה הן חובות חברתיות אשר מעצימות את דמות החברה היהודית כראוי, מרחיקות את החריגים מתוכה, ובונות את המשפחה על יסודות הבריאות הנאמנותית בין איש ובין אשתו, ועל אדני הקדושה האלוקית בעיצוב החיים.