השיר
בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לבכות לפעמים
כשמשהו נשבר בך בפנים
ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד
וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים בנשמה
בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לרעוד לפעמים
כשמשהו נפלא קורה בפנים
ספר לי קצת על רגעי האושר
עד שיעלה עלינו הבוקר
וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים בנשמה
ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד
בקשה ובריחה
'על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשה. בקשתי - ולא מצאתי'.
בשיר השירים, שלמה המלך מתאר מערכת יחסים מורכבת. מצד אחד יש את הדוד, האיש, המחפש את רעייתו. חז"ל הסבירו שבין השאר הדוד הוא משל לקב"ה, המחפש אחר בני ישראל. מצד שני יש את הרעיה - משל לבני ישראל - שמשום מה לא נענית לקריאות הדוד עד שמאוחר מדי. אז היא באה לחפש אותו - אחרי שמאוחר מדי, אחרי שכבר אין למי לפנות. התיאור הזה הוא תיאור שאפשר למצוא בהרבה סוגים של מערכות יחסים - מערכת היחסים שבינינו לבין הקב"ה והן ביחסים בין-אנושיים - ולא רק בין איש ואישה. משום מה יש אנשים שנוטים לברוח מבן זוגם, ורק כשכבר מאוחר מדי, נענים לקריאתו.
שתי שאלות עולות לאור המציאות הזאת:
א. מה גורם למצב הזה לקרות מלכתחילה?
ב. האם באמת כל כך קשה לשנות את המצב הזה? האם מדובר בקיר שאי אפשר לעבור - או שמא במסך ערפל שמתעתע בנו?
משחקים של כוח
מה באמת עומד ומפריד לעיתים בין זוג אנשים, או בין אדם לקב"ה? לעיתים זה נראה כאילו יש קיר ברזל ממשי שעומד בין שני אנשים, כאילו יש אטימות מוחלטת של אדם מסוים כלפי הקב"ה. אבל האם זה המצב באמת? נראה לעיתים שאחד מבני הזוג כבר לא רוצה במערכת היחסים, זורק מעליו את עול הקשר. מאיפה מגיעה הגישה הזאת? הרי רק אתמול אהבו הזוג זה את זו, אז מדוע היום נהפך בן הזוג לאויב?
'עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח'.
אולי לא מדובר בקיר אמיתי. אולי מה שמפריד בין אנשים הוא האשליה של קיר, אשליה שנגרמת ביודעים או שלא ביודעים על ידי האנשים עצמם. 'משחקים של כוח' - לעיתים אנשים מרחיקים אחד את השני, ולמה? להסתיר משהו? האם זה בגלל שאנשים לא רוצים בקשר?
האם אדם שחוטא 'להכעיס' באמת מנסה להתרחק מהקב"ה? אולי לא. אם הוא היה רוצה להתרחק מהקב"ה הוא היה מתעלם ממנו – לא נלחם נגדו. האם אנשים שכועסים על חברים שלהם מפסיקים לחשוב עליהם? כנראה שאנשים רוצים בקשר, אלא שלעיתים קורה ואדם מפחד ממה שהקשר דורש ממנו, מדברים שהוא מגלה על עצמו במהלך הקשר.
אולי מה שדוחף אנשים להרחיק את מי שחשוב להם זה פחד, זה הנסיון להסתיר משהו.
'מסך הערפל'
ממה אנשים מפחדים? האם באמת מדובר במשהו כל כך גרוע? הרבה פעמים קשה לדעת. אם יש לי משהו שאני מתבייש ממנו, משהו שאני יודע על עצמי שמפריע לי, על פי רוב הנטייה שלי תהיה לברוח ממנו בעצמי. לא להתייחס אליו. בסופו של דבר, חוסר היכולת של אדם להתמודד עם משהו שמפחיד אותו גורמת לו להעצים במוחו את הפחד למימדים לא פרופורציונליים.
'בוא נפזר את מסך הערפל'.
הפחד שלנו מעצמנו יכול לעיתים להיות סוג של מסך ערפל. המסך הזה מהווה בעיה כפולה: מצד אחד, בלי לפזר אותו, לא נוכל לדעת כמה באמת הבעיה הגרועה, כמה באמת יש לפחד. מי יודע, אולי נקודת מבט חיצונית תעזור לשים את הבעיה בפרופורציה. מצד שני, עצם פיזור הערפל הוא דבר ממנו אנחנו מפחדים. בסופו של דבר מגיעים לבעיה שאין לה פיתרון: הקשר עם מישהו אחר דורש מאיתנו להיפתח, לחשוף את עצמנו ולגלות דברים לאחרים - דברים על עצמנו שאפילו אנחנו מפחדים לגלות. מה הפיתרון?
לפחד ביחד
'ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד'.
קשה להתמודד עם פחדים לבד. בסופו של דבר כל אחד מתמודד עם הפחדים שלו. השאלה היא האם הוא חייב להתמודד איתם לבד? 'קל הרבה יותר לפחד ביחד'. אולי קשה להיחשף, אבל רק עם הכניעה שלנו, עם המוכנות להיפתח, נוכל לגאול את עצמנו. חוץ מזה שעל פי רוב הפחדים שלנו לא גרועים כמו שהם נראים. כמו שאמרנו - אנחנו נוטים להגדיל דברים מעבר לחשיבות שלהם, ואולי עצם ההיפתחות תבהיר לנו כמה הגזמנו בהערכה השלילית שלנו כלפי עצמנו. כמו במערכות יחסים בין אנשים כך גם בינינו לבין הקב"ה - לעיתים הקירבה אל הקב"ה מכריחה אותנו להתמודד עם טעויות שעשינו, עם הצדדים הפחות טובים שלנו. מצד שני, דווקא הקב"ה הוא זה שיכול לעזור לנו להשתנות, להפוך את העבירות שלנו לזכויות.
נראה שיש נקודה נוספת שניתן ללמוד מהשיר. השיר מדבר על שני אנשים שנמצאים כבר בקשר. הקשר הוא חיבור בין שני אנשים שלא בקלות ינתק. גם אם יש למישהו בעיה, השני לא יברח ממנו מאחר והם חלק מיחידה אחת, וצרה של אחד היא צורה של כולם. בין אם מדובר בקשר עם אנשים ובין אם מדובר בקשר עם הקב"ה, קשר הוא דבר שממנו אי אפשר לברוח. בקשר אמיתי, כמו זה שיש בין בנ"י לקב"ה, לא עוזבים אנשים מאחור, אלא עוזרים להם להתקדם.
'וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים בנשמה'.