אירופה, איך את לא מתביישת?

גל של אנטישמיות שלא נראה כבר יותר מחמישים שנה שוטף את אירופה. בתי כנסת נשרפים, יהודים מותקפים, ההסתה גוברת. אנו רואים תמיכה, כמעט ללא סייג, בפלשתינאים, והאשמות על "טבח", "השמדת עם", "רצח חסר מוסר" – מוטחות כלפינו ללא הרף.
איך אפשר להסביר את האובססיביות של מדינות אירופה בהגנה הנחרצת על הפלשתינאים? איך ניתן להבין את המגמתיות והחד צדדיות בכל ההתיחסות למה שקורה כאן עכשיו? וכי הם לא רואים את הטרור, את חיות האדם שמתפוצצות בתוכנו, את שליחי השטן שלא חסים על נשים וילדים? האם הם מאמינים שהנחש מרמאללה מסוגל להפוך את עורו ולהיות שותף לשלום אמת? וכי הם במקומנו לא היו מתנהגים הרבה יותר בתקיפות? לא ברור להם שנגד טרור צריך להלחם בלי פשרות (עיין ערך אפגניסטן)? האם זו אירופה שמתהדרת בנשיאת דגל הקידמה, וערכי הצדק והמוסר?

ברצוני להציע כמה סיבות עיקריות להתנהגות הזו:
1) הנפט – צריך לזכור שלפני כל המוסר והצדק שאירופה מתהדרת בו עומד קודם כל הכסף! הם דואגים בראש ובראשונה לעצמם: ליחסים עם מדינות ערב, לזרימה השוטפת של הנפט, לקשרים הכלכליים עם העולם הערבי. אם תמורת זה הם יצטרכו לשקר, לעוות את המציאות והצדק, ולהתיר את דמם של כמה יהודים זה לא נורא (הם הרי כבר רגילים לזה…).

2) שנאת ישראל – בואו לא נשלה את עצמנו. הגויים מעולם לא אהבו אותנו. "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" אמרו חז"ל. היום קוראים לזה – אנטישמיות.
אבל למה? מה עשינו? לכל אורך ההיסטוריה ניסו להעלות הסברים שונים. אפילו האנטישמיים ניסו להסביר את עצמם: "חסרי מוסר ואלוה" (טקיטוס ומקורות רומאיים),טענו כלפינו, "רוצחי האל" (הנוצרים), "ממציאי המוסר והאלוה" (נאציזם). אבל רגע אחד, האם אנחנו "רוצחי האלוה, חסרי מוסר" או להפך – מי ש"הביאו לעולם את האל והמוסר"? עצם הסתירה מראה שלא התירוצים והסתירות הביאו לשנאה, אלא השנאה הולידה את התירוצים וההצדקות. והצדקות לא חסרו: עצלנים, חמדנים, בוגדנים, שתלטנים, נואפים, חתרנים, רצחנים. לא היתה מידה רעה שלא תלו ביהודים.
היו יהודים שניסו לפתור את הבעיה בדרכים שונות, אך שום דבר לא עזר. המשכילים ניסו למצוא את הגורם לאנטישמיות בהתבדלות היהודית. ניסינו, התבוללנו – אבל השנאה גברה: הפעם בגלל חדירת היהודים לחברות לא להם. אמרו המשכילים: הבורות בשפות, במדעים ובאומנויות גברה. יהי כן. נעשינו ליודעי לשון, לדוקטורים ולמוסיקאים, אלא שהשנאה גברה: הפעם בשל הקנאה, בשל ההשתלטות היהודית על התרבות. בא הרצל ומצא: הפיזור גרם. נתכנסנו לארץ ישראל: השנאה נמשכת. באו הסוציאליסטיים ומצאו: הפרזיטיות, פרנסות האויר גרמו. נעשו היהודים לפועלים ולעובדי אדמה – והאנטישמיות כמקודם. בא ז'בוטינסקי ומצא: החולשה גרמה: "יהודים, לימדו לירות!" התגברנו על עצמנו ולמדנו לירות. כעת השנאה נאחזת ב"כוחנות". כוחנות? ניסינו שיחות שלום, היינו מוכנים לוותר, להתפשר, לתת הכל כמעט, ותראו לאן הגענו.. האם מישהו עוד מסוגל להאמין (טוב, חוץ משמעון פרס) שמדינה פלשתינאית תגרום להם לאהוב אותנו?
אפשר לסכם ולומר שכל ה"סיבות" ו"הגורמים" לשנאת ישראל, לא היו אלא סיבות מתרצות – ומסייעות לשנאה התהומית של עשו ליעקב. שום דבר לא יעזור בעניין.
(הרחבה נוספת בנושא חשוב זה בספר "שיחות פנים", מאת דניאל שליט, במאמר הראשון).

3) רגשות אשם – בל נשכח מה קרה כאן רק לפני חמישים שנה. הדם עדיין מפעפע, אפר שרופי הכבשנים עדיין חם, זעקות הנרצחים לא נדמו. אירופה ה'מודרנית', באמצע המאה העשרים, אפשרה בלב ליבה לקיום רצח העם הנורא ביותר בהיסטוריה. מכונת השמדה אכזרית ושיטתית כמוה לא ברא השטן. אין שם מי שיכול לרחוץ בנקיון כפיו ולומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". מי מהם ברצח בפועל, מי בשותפות ועזרה, ומי בשתיקה והעלמת עין (וגם ארה"ב לא נקיה מזה). במשך אלפי שנים היהודים היו אזרחים נאמנים במדינותיהם ונתנו את כל כוחותיהם וכשרונותיהם למען אירופה. כיצד אירופה גמלה להם? ברצח נשים, ילדים ותינוקות. בהשמדה חסרת רחמים וגזלת כל רכושם.
קשה להם לשאת את הבושה. מעט המצפון שעוד נותר להם לא מאפשר להם להסתכל לנו בעיניים. האם הם אי פעם הם יוכלו לכפר עם הפשע הזה?
אך הנה נמצא הפתרון! הם יאשימו אותנו עכשיו בכל הפשעים שהן ביצעו כלפינו– "רצח", "השמדת עם", "חוסר מוסר", ובזה ינקו קצת את מצפונם - "הנה, גם אתם כאלו".
איך אתם לא מתביישים, צבועים שכמוכם? אתם תלמדו אותנו מוסר? אתם תטיפו לנו? סיתמו את פיכם והתביישו! לא רק שרצחתם בדם קר, כעת אתם עוד מעיזים להאשים את הקורבן שנמלט חבול ופצוע לארץ ישראל ומנסה לשקם בה את חייו ולעמוד על נפשו בכל אתם פשעים שאתם ביצעתם? אתם עוד מעזים להוסיף חטא על פשע?

בשער אחד העיתונים בארץ פורסמו באחד הימים האחרונים שתי תמונות. אחת מהן היתה התמונה המפורסמת של הילד היהודי הקטן שעומד בגטו וידיו מורמות, ומאחוריו עומד קלגס נאצי ומכוון אליו רובה. השניה היתה של טנק שעליו מונף דגל ישראל ובצריחו יושב חייל ישראלי. מעל התמונה הראשונה היה כתוב – "יהודי טוב", ומעל השניה – "יהודי רע". הכותרת של העמוד היתה: "ככה הגויים אוהבים אותנו".
זו האמת הכואבת. ככה אירופה אוהבת אותנו . חלשים, מסכנים, נרדפים. ברגע שנעמוד על רגלינו להגן על חיינו הם יתקוממו ויפתחו את פיהם לנגדנו.
אבל ברוך השם, שתמונת המצב כרגע היא התמונה השניה, של החייל בטנק, ולא של הילד המסכן הגטו. לא עוד! המראה הזה לא ישוב יותר. בחסדי השם שבנו לארצנו וסוף סוף אנו עומדים ברשות עצמנו, עם צבא משלנו, משטרה משלנו, ממשלה משלנו. אם רק נדע לעמוד על שלנו באמת, להתעלם מהלחצים ומהטענות של אירופה הצבועה, אם רק נאמין בעצמנו, בכוחותינו, בצדקת דרכנו, ובבורא עולם אשר דיבר טוב על ישראל – לא יחזרו עוד התמונות של יהודים נרמסים ומוכים הנתונים לחסדיהם של הגויים. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו. נמשיך בדרכנו עד לנצחון.


תגובות יתקבלו בברכה, כאן ובפורום אמונה – https://www.kipa.co.il/community/all.asp?id=18