נפלאות הבריאה בעלה בודד
אדם שימצא במקום שומם אבן אחת המונחת על גבי שתי אבנים נטייתו הטבעית תהיה להאמין ידי יצור בעל תבונה. הם שהניחו את האבן העליונה. אם הוא ימצא אלף אבנים המונחות בשורה התחתונה, ובכל שורה נוספת חסרה אבן אחת, עד שהם יוצרות פירמידה שבראשה מונחת אבן אחת. לנוכח מבנה זה רק מטורף יאמר שקיימת כאן אפשרות של מקריות.
והנה, כל דבר הקיים ביקום, אורגני ודומם, הינו מורכב הרבה יותר מאשר פירמידת האבנים שתיארנו. גם אם היה נמצא בעולם רק עלה בודד אחד, הוא היה מהווה הוכחה בלתי ניתנת להפרכה לקיום תבונה אין-סופית. התבוננות במבנה הצלעות המפליא שלו, בתעלות המוליכות את הנוזל הנושא מגוון חומרים באלפי דרכים ודרכים צדדיות, ובמספר הרב של מעבדותיו הכימיות הזעירות אך היעילות להפליא. מציאות זו הינה הוכחה לתכנון וביצוע פינומינליים. בעלה מצוי תכנון הנדסי שהינו מורכב יותר מתריסר גשרים בגודל גשר הזהב, ומכשור כימי רב יותר מאשר בכל מפעלי הכימיקלים המצויים בישראל גם יחד. החכמה הגנוזה בעלה בודד הינה תעלומה בלתי פתורה במבחן ההיגיון האנושי.
הפירות והצמחיה – מעידות על הבריאה
קליפת התפוח הינה מעולה יותר מהאריזה המתוחכמת ביותר מעשה ידי אדם. קליפת הפרי מכילה שמן ההופך אותה לעמידה בפני מים, וע"י כך היא לא מושפעת מהגשמים הכבדים היורדים במשך חודשי הצמיחה וההבשלה. בנוסף לכך, לשמן זה יש את תכונת הניחוח ההופך את הפרי נחשק יותר. לקליפת הפרי יש תפקידים נוספים. צבעו מצביע על מצב בשלותו. כל עוד הקליפה ירוקה היא מודיעה על אי התאמת התכולה כמזון; ולעומת זאת, כאשר הפרי נעשה אכיל ומוכן לשמוש, הקליפה מאדימה ומכריזה על היות התכולה ראויה. לצבע הקליפה יש גם את התפקיד החשוב של עשיית הפרי למושך, ומטרתו לעורר את תיאבון המסתכל. הפיתוי העיקרי של הפרי נעוץ בקליפתו. כשם שיופים של אנשים צעירים מתוכנן למטרת עדוד הילודה, כך גם יופי התפוח מתוכנן לעדוד האכילה.
נסכם, אם כן, במלים קצרות שלפנינו, מוצר מזון הארוז ב- 1) עטיפה עמידת מים. (2יש לה תמרור צבעוני המורה על מידת אכילותו של הפרי, 3) מגוונת כדי לעורר את התיאבון ו-4) היא מבושמת בניחוח מעורר תיאבון. אלו הן כמה מן המטרות של קליפת הפרי. כאשר הפרי בשל, הוא דורש שיאכלוהו, שהרי ללא זאת הוא ירקב. צבע קליפתו הוא במיטבו מיד כאשר הוא בשל, לא קודם לכן או לאחר מכן. ברור שמטרת התפוח היא שיאכל, וברור גם שקיים רצון שמטרה זו תתגשם. רצון זה מראה את קיומו על ידי מאמציו להגן על הפרי באמצעות עטיפה עמידה למים, ובמאמציו לעשות את הפרי נחשק בעידודם של הצבע והניחוח.
בנוסף לכך, לפרי יש גבעול המשמש 1) כמשענת עליה תלוי התפוח, 2) כצנור מים המשגר אספקה ודרכו מועברים החומרים, אותם מקבצים השורשים מן האדמה והמועלים במעליות חבויות, לתוך הפרי הצומח. גם אם יוכלו אנשים ללמוד אי פעם כיצד לשאוב מן האדמה את החומרים מהם מורכב הפרי, בודאי שהמכונות הדרושות לשם מטרה זו תהיינה מסובכות וכבדות ביותר, והן לא תדמנה כלל לגבעול הקטן.
מערכת כה מורכבת במופלאותה של הפיכת חומרי אדמה לפרי מוכן לאכילה, מופעלת באמצעות מכונות שעוצבו בידי חכמה עליונה. גבעול הפרי מתפקד בצורה מופלאה. הגבעול אוחז בפרי בחוזקה רק כל עוד הפרי אינו בשל. מיד כאשר הפרי אינו זקוק יותר לעץ והוא טוב לאכילה, כאילו היה לו מתקן שחרור מתואם זמן אוטומטי המובנה בתוכו, הגבעול מרפה את אחיזתו כדי לאפשר לפרי להיקטף בקלות. פרט זה משמש כהוכחה נוספת לקיום הרצון שהפרי יאכל. בתוככי הפרי, הנוזלים אינם מתקבצים באופן שישפכו החוצה ויאבדו, כאשר פותחים את הפרי. הנוזל והמוצק מאוחדים בצורה מתוחכמת, כך שניתן בהחלט לפתוח את הפרי מבלי שהמיץ ישפך החוצה. הסוכרים והחומצות מחוברים ביניהם באופן מופלא, כך שהפרי הבשל אינו חמוץ וגם מתוק מדי.
ניתן להבחין, איפוא, במבנה התכליתי של התפוח, כאילו הוא גדל כשעליו כתובות המלים : בוא ואכול אותי! התפוח מדבר בצורה ברורה ביותר. לתפוח יש מסרים נוספים עבורנו, נבהיר אותם בהמשך:
הזרעים מונחים בתוככי התפוח בתא המוקף קירות קשוחים, עשויים חומר דמוי פלסטיק, חומר זה מגן על הזרע שלא יפגע ע"י החומציות המצויה אשר במיץ הפרי. כמו כן,הוא גם מגן על הזרע שלא יאכל יחד עם הפרי, כי חומר נוקשה זה קשה ללעיסה. כל זרע עטוף בקליפה קשוחה קשה כעור. קליפה זו מגינה עליו מתהפוכות רבות, כולל מסע אפשרי דרך איברי עיכול של חיה.
מונחת אם כן, לפנינו אריזה של מזון עסיסי הגדילה על העץ, אריזה שלאחר אכילת תכולתה, נמצא בתוכה קופון המזכה את מי שמוצא אותו באריזה נוספת. לאחר שהאוכל נהנה מן הפרי, הוא יורק את הזרעים לקרקע; כך מובטחת האספקה העתידית לגידול פירות חדשים, על ידי החכמה הצופה הכל, חכמה שאינה מתעלמת משום פרט.
מורכבותו של צמח
מסופר שכאשר דארווין ראה את הדיוניאה-לוכדת הזבובים, הוא נדהם. בקצה כל עלה של צמח זה מצויה מלכודת ורודה וססגונית המכילה מעט צוף. החרק נמשך הן על ידי הצבע והן ע"י הצוף ונכנס פנימה.
המלכודת, מכילה שני להבים המחוברים ע"י ציר. שורות שניים קשות מצויות לאורך שולי הלהב, הדיוניאה ממתינה עד שהחרק יגע בשערות הרגישות הנמצאות בשטח הפנימי של הלהבים, והן הגורמות באותה שעה ללהבים להיצמד במהירות לציר. השיניים הנמצאות בשוליים משתלבות האחת ברעותה כדי למנוע את בריחת החרק באותו רגע שהלהבים נסגרים. מספר השערות הרגישות הוא שלוש; אם נוגעים רק באחת מהן, לא תתבצע פעולה כלשהיא. לאחר שהחרק נלכד הצמח מייצר מיצי עיכול הממיסים את החרק. והופכים אותו למזון לצומח.
דארווין השתומם על "זריזות ועוצמת תנועות" הצמח והגדירו כ"אחד הצמחים הנפלאים בעולם". אך כאדם מוכה סנוורים הוא לא ראה מאומה, מלבד תיאורים על "הסתגלות בשלבים איטיים" ו"הישרדות הכשירים". ממשיכיו של דארווין כינו מכונה מופלאה זו בשם "עלה מותאם" (שעבר שינוי), באותה מידה ניתן לכנות מכונת כתיבה "עט מותאמת (כלומר, עט שעברה שינויים אבולוציוניים)".
כדי לתפוס ולאכול את החרק יש צורך לצמח בכל מרכיב של מנגנון מורכב זה, הצבע המושך, הצוף, שני הלהבים, מנגנון הציר, השיניים המשתלבות בשוליים (שבלעדיהם החרק היה נמלט החוצה בעת סגירת המלכודת), שלושת השערות הרגישות בעלות התקשורת המיידית עם להבי המלכודת, הסידור שעל פיו חייבת להתבצע נגיעה בשתי שערות בבת אחת כדי להפעיל את המלכודת (בדרך זו נמנעת הסגירה לא לצורך בעת נפילת חפצים זעירים), מיצי העיכול המיוחדים המסוגלים לעכל את איברי החרקים וכן דחיית פתיחתה של המלכודת במשך מספר ימים עד שהחרק מעוכל. לאחר מכן המלכודת נפתחת מחדש כדי להמתין לחרק נוסף.
כל אחד ממרכיבים אלו מהוו מנגנון מורכב בפני עצמו. אם אחד ממרכיבים אלו היה חסר, כמו כן, כל מרכיב חייב להיות מושלם בתפקודו בצמח מן ההתחלה, שאם לא כן, היו מכבידים על הצמח איברים חסרי תועלת שאינם מתפקדים. אורגניזם במצב זה לא היה כשיר להישרדות, לפי כל כללי האבולוציה.
"התפתחות בשלבים אבולוציוניים", מתקרבת לחוסר שפיות מקרה הזה. מוטציה אקראית הנה חסרת מובן לגבי צמח לוכד זבובים זה; הצמח היה חייב להיות מושלם כבר מראשיתו כדי שיוכל לתפקד. תופעה זו, כמו כל התופעות בעולם החי והצומח, מכריזה על: תכליתיות! לדאבון לב, אלו ששאיפתם היתה להכחיש את מציאות הבורא, הפנו עורף לאמיתות ברורות ביותר (דארווין היה בתחילתו סטודנט לתיאולוגיה שמרד באחד השלבים בדתו) הם בדו מלבם תיאוריות שאינן מתקבלות על הדעת כדי להצדיק את דרכם. הם בחרו להלך מוכי סנוורים ובלבד שלא יאלצו להודות בקיומה של היד המכוונת השולטת על כל מכמני תבל ואוצרות הטבע הבלתי נידלים.
עץ ההורה הגדל באמריקה הטרופית, מפיץ את זרעיו באופן הממחיש בצורה ברורה ביותר שיצירתו נעשתה ע"י בינה אלוקית. כאשר הפרי מתייבש, הוא מתפוצץ בעוצמה רבה, דמוי פצצה קטנה ובאותה שעה מתפזרים זרעיו לכל עבר. תופעה זו תוארה בספרי הלימוד, כ"מנגנון שהתפתח" או כ"הסתגלות", אולם התבוננות במתרחש מורה לנו שהדרים אינם פשוטים כלל ועיקר. בתוך תרמיל הזרעים חייב להיווצר גז, ועליו להשיג לחץ חזק דיו שיהיה ביכולתו ליצור את ההתפוצצות. קליפת התרמיל חייבת להתייבש ולהפוך פריכה דיה, כדי שתוכל להתפקע בעקבות הלחץ; הזרעים חייבים להשתחרר בתוך התרמיל, כך שבזמן הפיצוץ הם יושלכו החוצה; כל התהליכים הללו חייבים להתבצע בו זמנית; הזרעים חייבים להבשיל (שהרי בזרע לא הבשיל שאחרת אין כל תועלת) בדיוק באותו זמן בו מגיע הגז לרמת הלחץ המצטבר המתאים, בדיוק באותו זמן בו הופכת קליפת התרמיל להיות פריכה דיה, כאמור. למען תכליתיות ארגונית זו, שהיא בגדר נס, נדרשים מספר תהליכים של תזמון תואם.
יצירות פאר בטבע
מדוע הופכים התפוחים לאדומים רק כאשר הם בשלים ולא לפני כן? מדוע הופכים התפוזים לכתומים רק כאשר הם בשלים. ואילו הענבים הופכים לסגולים בהגיעם לבשלות! לפירות יש שלל צבעים, ואלם בהיותם בוסר, צבע אחד לכולם, מדוע?
ההסבר האפשרי לתופעה זו הוא הגנה על האדם שלא יאכל את הפירות בטרם הגיע עתם. הצבע הירוק מזהיר הצבע הירוק גורם לפרי להתמזג בין העלים הירוקים, פרי הבוסר אינו בולט וגם אינו מושך, כל עוד שהוא ראוי לאכילה. לעומתו, הפרי הבשל קולט צבע כדי לבלוט בין העלים הירוקים ולהוות מוקד משיכה לעיני האוכלים.
משמעות הדברים היא שעץ הפרי `יודע` שקיימים אוכלים בעלי עיניים המבחינים בצבעים הוא גם יודע שלאוכלים אלו יש חושי טעם וריח, והם אינם אוהבים מזון חמוץ, ולעומת זאת הם מחבבים מאכלים מתוקים בעלי טעם חמצמץ. העץ גם מזהה שמערכת העיכול שלהם פועלת באמצעות תהליכים כימיים מורכבים. העץ יודע גם כי האוכלים מצויידים בשיניים, וכי אין להם כנפיים להתעופף.
קל להבחין במעשי ידי הבורא כאשר אנו מביטים בסלסלת פירות. לפנינו מונח מספר רב של מיני מזון מוכנים לאכילה, עטופים בקליפה צבעונית עמידה למים, מתובלים במומחיות בתערובת סוכרים וחומצות ומבושמים בניחוח מעורר תיאבון! הבננה, התפוח, התפוז, האגס, הדובדבן, הענב, האננס והמילון מייצגים תקרובת מזינה והנאה עסיסית המכריזים בקול על חכמת וחסד של המתכנן הגדול.
קליפת הבוטן מעוצבת בתחכום, והבוטן מחולק המחלקה לשני חצאים כדי לאפשר את האכילה; בשר הפרי מוגן על ידי עטיפות הדוקות שמטרתן להרחיק את אבק האדמה. לפנינו תכנון בתוך תכנון, עטיפות בתוך הקליפה. הלוז, אגוז המלך ואגוז הפרך הם מיכלי מזון בנויים במומחיות, ארגזים המורכבים מחומר קשיח ביותר ובעל יכולת עמידות גדולה יותר מכל עץ. נשים לב לקליפת האגוז של הלוז: הקליפה החיצונית צבועת הכתמים, מבריקה וחלקה. הפיניש האומנותי עושה את קליפת האגוז אטומה למים. בפנים, הקליפה פשוטה ומחוספסת, כאן לא נחוץ הליטוש המדוקדק.
קליפת הבננה, בצדה החיצוני הינה חלקה, צבועה צהוב כדי למשוך את האוכלים ועמידה בפני מים. בצד הפנימי היא בשרית וחסרת צבע. האם יש לעצים עצמם תבונה לתכנון כה תכליתי?
האבטיח הכבד מוגן על ידי קליפה עבה, בשרית, חסרת צבע; אולם החלק החיצוני של הקליפה הינו חלק, וצבוע בירוק כדי למשוך את האוכלים, הוא גם עמיד בפני מים. תכליתיות! בשר האבטיח צבעו אדום למרבה הנוחות, כדי להבדילו מן הקליפה הלא אכילה. תכליתיות!
התפוח היפהפה, התפוז והבננה, צורתם, צבעם, טעמם וניחוחם עוצבו בגאוניות עליונה; יד אדם לא נטלה חלק בייצורם. למרות הטכנולוגיה המתקדמת של ימינו, המזון ממשיך להגיע אלינו אך ורק מן האדמה ומן העץ. הדגנים והפירות ממשיכים גם בעולם משוכלל כשלנו להוות יצירת פאר של חסד מתוחכם, יצירה אשר יד אדם לא תרמה לה מאומה.
גם טכנאי עידן החלל זקוקים לאדמה ולצמחים כדי לספק את החומרים המאפשרים את קיומם.
גם בכירי החוקרים בחברות הכימיקלים הגדולות ביותר עדיין לא הצליחו לייצר אפילו גרעין אחד, חרף כל הציוד שברשותם. וראה זה פלא, הצמח מייצר את הפרי כאשר לרשותו עומדים רק אור השמש, מים, אויר ומעט אדמה. ניתן לחזות כאן בפעילותה של תבונה עצומה, תבונה שהיא למעלה מהשגת השכל האנושי.
________________________
- אם אתם מעוניינים להמשיך במסע שלנו – ולקרוא על עוד עובדות מדהימות שמעוררות קושיות ותמיהות על התפיסה של התפתחות מקרית אתם מוזמנים לעבור למאמר הבא
- הנתונים הללו לקוחים מתוך האתר 'הידברות'