זמן הגאולה
"וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור"
ה"חפץ חיים" חי כל חייו בהרגשת ביטחון ואמונה, כי הגאולה השלמה קרובה לבוא. לכן, לכל מקום שנסע, לקח עמו תיבה קטנה ובה בגדי שבת מבריקים, לאפשרות שתיפול בחלקו הזכות לקבל פני משיח.
בשבת פרשת "מקץ" , בדרשה שנשא בפני תלמידיו, אמר ה"חפץ חיים": בפרשה נאמר "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור". צאו וראו. שניים_עשר שנים היה יוסף עבד וכלוא בבית האסורים במצרים, ואף אחד לא הואיל להוציא מהחדר האפל. אבל כאשר הגיע רגע הגאולה והקב"ה גזר להוציא את יוסף לחופשי, מיד הריצוהו מבית האסורים. כך, הוסיף ה"חפץ חיים", יקרה גם בבוא מועד הגאולה השלמה. לפתע פתאום יגיע משיח צדקנו, ממש באותה שנייה שכך נקבע למעלה שכך יהיה, וגם אז יריצוהו במהירות מארצות הגלות אל ארץ גאולתנו.
למי דואגים הוועדים
"יעשה פרעה ויפקד פקידים"
שנת בצורת קשה הייתה ברחבי רוסיה הצארית, והמצוקה הלכה והתעצמה. עד כדי רעב ממש. בכל יישוב נוסדו "ועדי עזרה" שונים, אך במרבית המקרים, היו אלה גופים שמיצוי תועלתם היה בדאגה למרכיביהם, אך תועלת רבה הם לא הביאו. ר' יוסף בר, רבה של בריסק, אמר על זה: היה לי תמוה כיצד זה יוסף היה כה בטוח, שלאחר שבע השנים הטובות יבואו שבע שנים רעות. הרי יתכן שהשי"ת ירחם בינתיים על עמו ויבטל את רוע הגזרה? אלא, נראה שיוסף הבטיח את עצמו, ונתן לפרעה את העצה: "יעשה פרעה ויפקד פקידים על כל הארץ". שימנה ועדים ומנגנון של פקידים לנהל את הסיוע והעזרה לציבור, ואם יהיו הרבה ועדים ופקידים – ממילא יהיה רעב....
צנזורה עצמית
"ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן אן לאישה ויצא יוסף על ארץ מצרים"
רבי יעקב, הרב מליסה, בעל "נתיבות המשפט" ורבי אריה לייב, בעל "קצות החושן", לא בדיוק הסתדרו בניהם. לעתים היו אפילו מדברים בחריפות זה על זה. משנתאלמן רבי אריה לייב, קרא הוא אל שדכן, והציע לו שיסע למליסה, שם ידבר עם רבי יעקב, ויבקש ממנו שיתן לו את בתו לאישה.
השדכן, נבהל בתחילה, ותהה, הייתכן? הרי כבודו והרב מליסה שונאים האחד את השני – ואתה מבקש להינשא לבתו?
השיב לו רבי אריה לייב: התורה מספרת לנו שבשעה שביקש פרעה שידוך ליוסף, מצא לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לו לאישה. והרי לכאורה קשה הדבר, שהרי פוטיפרע היה שנואו הגדול של יוסף ובעטיו שמו את יוסף בבית האסורים?!!!, אם כן, כיצד יעלה על דעתו של פרעה לשדך את יוסף דווקא לבתו של אותו האיש?
אלא כפי הנראה, דווקא משום כך עשה כן, משום שפוטיפרע היה שונאו היחיד, היחיד שמסוגל לבזותו ולספר לכל, שהמשנה למלך אינו אלא אחד שהיה עבד בביתו. לפיכך השתדל פרעה לשדך בין יוסף לבתו של פוטיפרע, שכן מרגע שיהיה חתנו, לא יוכל עוד פוטיפרע לדבר בו כל רע ולבזותו. (מתוך: "אמרות חכמה על התורה").
גאווה מותרת
"...את האלהים אני ירא"
כשנפגשו פעם רבי פנחס הורביץ ואחיו ר' שמלקי, סיפר הראשון לאחיו את הרגשתו: " ברוך השם, אני מרגיש שהגעתי למדרגה של יראת שמים".
התפלא רבי שמלקי: הכיצד יכול יהודי להתהדר כל כך ולהעיד על עצמו, שהוא ירא שמים? ומידת הענווה – מה יהא עליה?
השיב לו אחיו: מן הפסוק "את האלהים אני ירא" אנו למדים כי בעניין יראת שמים, אדם ראשי להתהלל ולהתגאות. שכן, בכל מצווה אחרת, אדם זקוק לסייעתא דשמיא ולפיכך אינו יכול להתפאר במצוות ההן שלא כולן שלו אלא חלקן מתוך "הבא להיטהר מסייעין אותו", ואילו ביראת שמים נאמר: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", בעניין הזה אין מסייעים אותו, זאת הוא חייב להשיג בעצמו, ולכן אם הגיע לכך – מותר לו להתפאר בכך.