הגאון רבי ברוך מרדכי ליפשיץ, שימש ברבנות בכמה קהילות חשובות במזרח אירופה (בסימיאיטיץ, בוולקובסק ובנובהרדוק). לאחר מכן הציעו לו פרנסי העיר שדליץ שבמזרח פולין לישב על כסא הרבנות בעירם.
יום אחד הופיעו בביתו של רבי ברוך מרדכי שנים מנכבדי שדליץ ותוך כדי שיחה על ענייני הקהילה גילו לרב כבדרך אגב, שרב פלוני - שאף הוא היה מועמד לאותה משרה רבנית - הציע להם ממון רב כדי שיטו את הכף לטובתו, אולם הם דחו הצעתו של הרב ההוא, כיון שהם סבורים שהלה אינו ראוי לאיצטלת הרבנות בקהילתם החשובה.
רבי ברוך מרדכי, שנודע כפיקח גדול המבין דבר מתוך דבר, עמד מיד על כך ששני הנכבדים מצפים ממנו למתת כסף נאותה, כדי שיצדדו בו בשעת הדיון על מינויו של רב העיר. וכיון שהם דיברו אליו בלשון רמזים, השיב להם הרב באותו מטבע לשוני וכה אמר להם: בפרשת השבוע מספרת לנו התורה, שכאשר שלח משה לקרא לדתן ולאבירם, השיבו לו שני יריביו, בין השאר: "העיני האנשים ההם תנקר? לא נעלה!". ועל תשובה זו נאמר בהמשך הכתוב: "ויחר למשה מאד ויאמר אל ד' . . . לא חמור אחד מהם נשאתי". נשאלת השאלה: מהו הקשר בין תשובת דתן ואבירם לדברי הזעם, שמשה משמיע בתגובה על כך?
אלא - המשיך רבי ברוך מרדכי, כשהוא מרכין עצמו לעבר האורחים - מן הראוי לקרא דו שיח זה מתוך התבוננות בין השיטין. דתן ואבירם קראו אל משה: "העיני האנשים ההם תנקר?" ובכך בקשו לרמוז לו, שהם מצפים ממנו ל"דמי לא יחרץ" ואז ישימו עצמם כלא רואים כל מה שעושה משה ויפרשו מעדת קרח. על כך השיב משה בתוקף רב: "לא חמור אחד מהם נשאתי". בכך דחה את הרמז השפל של רשעים אלה, בהצהירו שמעולם לא נאות ליטול ממשהו שוחד או להציע לו "דמי לא יחרץ.."
שני הנכבדים מיהרו לקום ממקומם בבושת פנים, מתוך השמעת דברי התנצלות שלא התכוונו, חלילה, לבקש מהרב שוחד בדרך כלשהי. בסופו של דבר, הכריעו פרנסי שדליץ בזכותו של רבי ברוך מרדכי, שכיהן פאר במקום זה עד סוף ימיו.
מנה אחת אפיים למבקשי שוחד
איך נהג רבי ברוך ממזיבוז' עם גביר שביקש לשחדו?
