"אני מרגישה שכל העולם סוגר עלי. כולם נגדי, מרגישה כל כך אומללה ומיואשת" אמרה מירב.
"למה את מרגישה ככה?" שאלתי.
"אני היחידה שדואגת להורים הקשישים שלי, האחים שלי נעלמים כל פעם שצריך לטפל בהם. נתקעתי עם בעל שלא מתאים לי שאני מתפללת כבר שפשוט יעזוב את הבית ויניח לי לנפשי. הבנות שלי לא מכבדות ואפילו מזלזלות ומשפילות אותי ואני נותנת להן בלי סוף כל מה שהן רק רוצות. אני לא מבינה, איך זה יכול להיות?", המשיכה.
"ואיך הקשר שלך עם חברות? יש לך חברות טובות?" שאלתי.
"מה אני אגיד לך. לצערי הרב בסוף אני מגלה שגם החברות שלי מאכזבות ופשוט מנצלות את טוב הלב שלי".
"יש מאפיין מאוד חזק לכל המערכות יחסים שלך..." התחלתי להסביר לה.
"שאני נמשכת לאנשים רעים ומקיפה אותי בהם?" קטעה אותי בשאלה
"לא בדיוק. בכל מערכות היחסים שלך את הצד הקורבני וכל השאר מסביב הם הצד המקרבן שמקריב אותך על מזבח האינטרסים שלהם" עניתי.
"למה שאני ארצה מערכת יחסים שבה אני קורבן?" שאלה.
"לפעמים אנחנו יכולים למצוא הצדקה לקשר רק כשאנחנו הצד הקורבני. מבחינתך, אין טעם לקיים מערכת יחסים עם אנשים בעולם במידה והם שווים אליך".
"אבל למה?" המשיכה לשאול.
"כשאת תופסת צד של קורבנות במערכת יחסים, אז יש סיבה לקשר להמשיך כי אז הצד השני מרוויח ממך משהו ושווה לו להמשיך להיות איתך את הקשר. כל השפה הזו שלך שאת פתאום מוצאת את עצמך מנוצלת, שהשתמשת במילים "הכל פשוט קורה לי" "המציאות נכפית עליי" כל השפה הזו היא ביטוי של קורבנות".
"אבל אני באמת מרגישה שאין לי ברירה. אין לי עוד אפשרויות, מה את היית עושה במקום?" שאלה.
"יש לך המון ברירות. האדם הוא היצור האנושי היחידי שנולד עם בחירה חופשית בחיים שלו ולכל מצב בחיים יש כמה אפשרויות בחירה" עניתי.
"אבל, כשצריך לקחת את אבא שלי לטיפולים בבית חולים, אף אחד פתאום לא יכול. אז אני נאלצת לקחת אותו. אין לי לב לתת לו לסוע באוטובוס לבית חולים, הוא חולה" ענתה.
"זה בדיוק העניין, שבמקום לבחור באפשרות שבה את עוצרת לכולם את החיים ואומרת להם שאי אפשר להמשיך ככה ומחר מישהו צריך לקחת את אבא לבית חולים, כי את לא יכולה. את פשוט אומרת: מה לעשות? אף אחד לא יכול, אז אני נאלצת לקחת אותו ואני קורבן של המציאות. יש לך תפיסה כזו שלמציאות יש עוצמה מאוד גדולה להכתיב לך את החיים בצורה שאין לך יכולת להתמודד וכל מה שנותר לך זה להכנע למציאות הגדולה הזאת. אבל זאת לא כניעה אמיתית, זו כניעה מאוד טעונה. את מרגישה שאת חייבת להכנע למציאות הזאת ומילא ההרגשה מאוד קורבנית. את מאשימה את כולם וככה בעצם את מתנערת מאחריות על הבחירות שלך. העולם כופה עליך דברים, את חייבת להכנע לזה ובסוף זה גורם להמון כעסים על בעלך, הבנות, החברות והאחים שלך ובעיקר הכעס הכי גדול שלך הוא על..."
"על מי?" שאלה בקוצר רוח.
"על הקב"ה" עניתי.
"למה?" שאלה.
"על זה שהוא עשה עולם כזה מקולקל" עניתי.
"אני באמת מנסה. ניסיתי עם האחים שלי, עם בעלי, עם הבנות…זה פשוט לא עובד לי".
"כל הניסיונות והעשיה שלך שנכשלים, מעצימים עוד יותר את תחושת הקורבנות. הנה, תראי, ניסית מלא דברים והם נכשלו, אז בסוף את ממש קורבן, עם חותמת".
"אני מבינה. מסקרן אותי לדעת מאיפה מגיעה הנטיה הזו שלי להיות קורבן?" שאלה.
"קצת קשה לקבל את זה. בעומק, אני חושבת שהקורבנות הזאת זה מה שנותן לך את ההצדקה ואת המשמעות לקשר שלך עם הקב"ה".
"למה?" שאלה.
"הקורבנות גורמת לך להרגיש עמוק בנפש שאת נורא צדיקה ואת זה את צריכה לשנות. כל הצורך הזה שלך בלחפש הצדקה לקיום שלך מול הקב"ה הוא צורך מאוד מוטעה. הקב"ה מסתדר טוב גם בלעדיך ואין שום סיבה להצדיק את הקיום שלך שיראה כמה שאת צדיקה, כי זו לא הצורה שעובדת מערכת היחסים איתו. הקב"ה אוהב אותך אהבה ללא תנאי וכשתביני את זה באמת, אוטומטית הצורך הזה שלך ישתחרר. במקביל, תצטרכי להתחיל לעמוד מול ההחלטות שלך בחיים ולהגיד: זו הבחירה שלי. כשאת בוחרת, את שמחה ושלמה עם הקשר שלך עם בעלך, הבנות, האחים או החברות שלך, כי זו הבחירה שלך והיא מאוד יקרה וחשובה. כל זה יתאפשר רק אם תוכלי להשתחרר מהעמדה הנפשית העמוקה הזאת שאת לא צריכה להצדיק את הקיום שלך - את ראויה ויקרה".
חנה דיין
טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים
פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש
קליניקה פרטית בשפלה
אפשרות גם בזום ובטלפון
054-4480705
מייל: hanna.tipul@gmail.com
לכל המאמרים : www.hannad.co.il
(טיפול פרטני לגברים ינתן על ידי מטפל)