שלום וברכה.
אני בחורה בת 22. מידי פעם בחיים נתקלת בתקופות קשות. תקופות שבהם הכל נראה לי חסר סיכוי כמעט לגמרי, שאינני מוצאת שום טוב בעצמי ועוד.
כל פעם שמגיעה תקופה כזאת אני משתוקקת לעשות משהו ממשי כדי לצאת ממנה. מתפללת שבפעם הבאה כשתגיע תקופה כזאת זה כבר יראה אחרת. לא יעלו אותם נושאים. בפועל, הזמן הוא שמעביר את הכאב ולצערי אחרי תקופה, גם אם בצורות מעט שונות, הדברים חוזרים. שיפור אני לא מרגישה. אולי אפילו ההפך.
השאלה שמטרידה אותי היא, קודם כל - עד כמה זה נורמלי..
דבר שני זה , כמובן, מה עושים?..
עם אנשים מסביב אני משתדלת לדבר, וב"ה יש סביבי אנשים חכמים, אבל אני מרגישה שזה לא ממש מקדם. לא מספיק.
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
אתחיל מסוף דברייך.
המשיכי לתקשר עם הסובבים אותך והקשיבי לדברי האנשים החכמים המקיפים אותך, זה אמנם לא יפתור את העניין, אך זה עשוי להקל. סביבה תומכת ויחסי גומלין חברתיים הם בסיס טוב להתקדמות.
האמרה "הזמן יעשה את שלו" כנראה שלא כל כך עובדת משום שאין בה נגיעה בלב העניין ועל כן טבעי שאחרי העליות מגיעות הירידות.
לשאלתך, נורמאלי הוא מושג יחסי והינו מאוד אינדיבידואלי, מצב זה אינו נדיר בגיל זה מסיבות שונות. מצבי רוח ודכדוך עשויים לנבוע כתוצאה של דברים רבים אפשריים אותם כדאי לבדוק. זה בהחלט לא אומר שאת אינך נורמאלית.
מה עושים? קודם כל אין סיבה להילחץ, אני ממליץ לך לבחור מבין האופציות השונות של יועצים, מאמנים ומטפלים למיניהם (כמובן עדיף מאנ"ש)ולבחון יותר לעומק את הסיבה לדברים אותם תיארת ובעז"ה לצאת לחיים של שמחה וביטחון.
בברכה רבה
עזרא היידו MCI מאמן מומחה, NLP ומגשר משפחה, ברוח היהדות