בס"ד
שלום!
אני בחורה דתית בת 19 ורציתי להתייעץ איתכם במשהו שממש מציק לי לאורך כל השנה ואם אני לא אפתור את זה יציק לי גם שנה הבאה ח"ו.
השנה מילאתי שנת שרות ראשונה.התחלתי את השנה מחוץ לבית(בדירת שרות)והיה לי ממש קשה כי מאוד התגעגעתי הביתה כל הזמן(עברתי לשירות ליד הבית לא רק בגלל זה,אלא כי מקום השירות לא התאים לי)
אני הבת הכי קטנה במשפחה ומאוד קשורה להורים שלי,כל השנים ביליתי איתם המון זמן,והם תמיד דואגים לפנק אותי ואני לא עושה שום מטלה ממטלות הבית,אלא אם כן מבקשים ממני:) אני לא מתפנקת ממש כשצריך לעשות,אם צריך בד"כ אני אעשה
אני מאוד אוהבת את הורי,מאוד מאוד,המשפחה זה הדבר הכי יקר לי בעולם,כי חברות באות והולכות,אבל משפחה ממש לא! אני גם מאוד אוהבת פרטיות,מוזיקה זה החיים שלי ויש לי את החדר שלי בשביל זה,אני הורגלתי לכל זה!
החלטתי לעשות עוד שנה שירות והתקבלתי ליהיות מדריכה במקום שצריך לישון שם ולהיות שם 24 שעות ביממה.
שמעתי רק דברים טובים על המקום בו אני הולכת ליהיות...ואני יודעת שיכול להיות לי טוב וכיף ואני יכולה להיות ממש מאושרת שם רק אם אני אתגבר על הקושי בלעזוב את הבית.
היתרון שאני אחזור כל יום חמישי וזה אומר שאני יהיה חמישי שבת בבית,וזה הרבה!
אני מנסה לסגל לי תורה שאומרת שיהיו לי 2 בתים,האחד עם ההורים והשני במקום השירות.
זו רק שנה אחת!ואני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי!ואני יודעת שאם אני אתגבר על הקושי הזה יכול ליהיות לי טוב!
עוד חודש אני עוברת לשם,ואני ממש פוחדת!
מה עליי לעשות?איזו דרך חשיבה עליי לסגל לעצמי??
תשובה
שלום רב,
אכן לילדה הקטנה במשפחה אשר זכתה ליחס חם-"פינוק" הפרידה מהבית קשה. פרידה מהבית קשה לכולם והיא תהליך שעם קצת סבלנות וזמן מתגברים עליו. במידה ותהיי נחושה ועם כוח רצון נראה שתצליחי להתגבר. ניתן להסתייע בקשר טלפוני, לקיחת חפצים אהובים איתך מהבית, וכל מה שיכול להקל. כדאי לשתף חברה או אפילו את הרכזת בקשיים שלך, שתהיה מודעות לעניין והם יסייעו לך בעידוד ואולי בקצת יותר חופשות עד שתתרגלי.
בהצלחה.