שלום!
אני בחורה בגיל 20, יש לי אחות תאומה.
אנחנו שונות מאוד, אנחנו לא מסתדרות וכל הזמן רבות. לאורך כל השנים תמיד וויתרתי לה, וניסיתי לפייס אותה, כתבתי מכתבים שלא זכו לתגובה,יזמתי שיחות וכו. הרגשתי טובה וצדיקה בכך שאני מוותרת ומנסה וגם באמת רציתי שנסתדר ונהיה חברות. אחותי חייה במין בועה של עצמה, לא מראה התעינינות ולא משתפת פעולה.
בשנה האחרונה התחלתי להרגיש חנוקה והתחלתי להרגיש שאני כבר מוותרת על עצמי ושזה לא נכון ולא בריא לי, ובנוסף שיגע אותי המצב של יום אחד לריב ויום אחרי זה לדבר כיאלו הכל בסדר ואז שוב לריב(גלגל של ציפייה ואכזבה).
החלטתי להפסיק לוותר לה גם אם זה דבר טיפשי, ובנוסף הפסקתי לדבר איתה כדי להפסיק את הטלטלה בין הציפייה לאכזבה.
אחותי לא הגיבה לשינוי באופן מיוחד, היא פשוט לא דיברה איתי בחזרה. המריבות נהיו יותר עוצמתיות כי נהייתי יותר עקשנית.
הנורא הוא שהתחלתי פשוט לשנוא אותה, היא גורמת לי למתח ולעצבים, אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה לסבול אותה.
אני מרגישה שהמריבות שלנו הם מלחמת קיום ממש.
קשה לי, אני לא טיפוס לוחמני, ולא מרגיש לי טוב לשנוא, אני לא יודעת אם זאת הדרך.
מה אפשר לעשות?
תודה מראש! כל טוב!
תשובה
שלום לך
יש כאן נושאים רבים שראוי לעשות בהם סדר.
מריבות בין אחיות.
המיוחדות והמורכבות בתאומות,
קשיים רגשיים שיתכן ואחותך סובלת מהם ועוד.
אני מציעה לך לפנות להתייעצות. מכון שילה יוכל להפנות אותך לגורם קרוב למקום מגורייך.
בברכה
נחמה קירשנבאום אבינר