שלום מרב.
להלן השאלה המקורית ששלחתי לך בתוספת פרטים נוספים, כבקשתך.
מרב, שלום וברכה!
אני בחורה בת 23, רווקה.
אני מתמודדת מול שאלה גדולה ביחס לעצמי*
במהלך גיל ההתבגרות, בעקבות בעיה התפתחותית
שאיננה תורשתית (!)נוצרה אצלי א-סימטריה קשה בחזה.
במהלך השנים לא ניתו היה לעשות דבר, כיון שההתפתחות יכולה להגיע עד גיל 18.
לקראת יום הולדת 21 ובס"ד גדולה עברתי ניתוח לתיקון (הגדלה משמעותית מאד של צד אחד).
כיום, טוב לי בהרבה אך זה רחוק מלהיות נורמלי
(בתחושה, במראה..)ואני מפחדת מיצירת קשר רגשי עם בני המין השני (וכמובן שגם מקשר אינטימי יש פחד, אך דיה לצרה בשעתה...).
אני תוהה באיזה שלב של הקשר לספר וכיצד?
הרי זו אינה בעיה רפואית, אך ודאי משמעותית.
אני לא יודעת איך מספרים לבחור ירא"ש דבר כ"כ צנוע ואינטימי.
בנוסף, כיצד אני משלימה עם המציאות הגופנית החדשה? אני רוצה לשמוח בפשטות בגוף שלי!
פרטים נוספים:
באשר לניתוח- הוא אמור היה להתבצע בשני שלבים,
כשאני, בבחירה מודעת בחרתי לעבור שלב אחד.
(בשלב הראשון מדובר על הגדלה משמעותית , כך שידמה בגודלו לצד השני.
בשלב השני- הרמה והקטנה של הצד "הבריא", כך
שידמה לצד המנותח. כיון שלפני בע"ה, הריונות ולידות והשד הוא איבר דינמי שעובר שינויים קיצוניים <כך הוסבר גם לי גם ע"י הרופא> ומכיון שאני לא מרגישה שלימה עם התערבות ופגיעה באיבר בריא, בחרתי לוותר על ההמשך, כרגע.
כמו"כ, לפני כן התעמקתי עם עצמי וניסיתי לברר- מה זה יתן לי?
מה בעצם מטרת הניתוח? הרי שלימות וטבעיות לעולם לא אוכל להשיג, גם לא ע"י ניתוח...
החלטתי שאני רוצה להיות שלימה, לא מושלמת.
לדעת שאני יכולה להסתובב בחופשיות, לא לפחד לחבק ועוד...
ובכ"ז, לעיתים ההתמודדות כ"כ קשה לי.
אני משתדלת לאהןב את גופי ובאמת ברוב הזמן אני שמחה בו.
הפחדים הם מלשתף אדם נוסף ומהתמודדויות עתידיות. (שוב שינוי צורה והבדלי גודל בעקבות לידה)
תודה רבה לך.
תשובה
שלום לך
נשמע לי כי את מנסה שכלית לשכנע את עצמך כי נכון הוא לקבל את עצמך בשלמות ולא במושלמות (מה שנכון מאוד) אולם עדיין רגשית אינך מרגישה כך ולכן נמנעת באופן מציאותי מהכרות ואף ממחשבה על כך.
נראה כי נכון יהיה אם דווקא תלכי עם פחדייך לדוגמא לא לצפות מעצמך לחבק ללא חשש.
יש חשש מוצדק בפחד ואסור להמנע מלפחד. תוכלי לדוגמא, לצפות מעצמך לחבק בשמחה חברה קרובה רק לאחר ששוחחת עימה על פחדייך מהתחושה שתתעורר בה במגעה עם גופך. התחילי לתרגל את הפחד, הרתיעה והעצב העולה על מה שאין מול אנשים קרובים בני משפחה וחברים.
בהמשך בעז"ה תרגישי טוב יותר עם גופך באופן מציאותי על חסרונותיו ויתרונותיו.
בשלב השני נקווה כי כבר הפחד מהכרות עם עצמך יחלוף ואיתו הפחד מהכרות עם בני במין השני אותה את מתארת בפנייתך. זהו השלב השני באימון המחכה לך.. צאי והכירי בחורים אל תמשיכי לחכות אל תמנעי.
וכעת לשלב השלישי: לספר/לא לספר ואם כן מתי?
ברור לי שאין מקום לספר מייד בתחילת ההכרות את העניין. האם לספר בשלב של הכרות מתקדמת או לא לספר בכלל אני מתלבטת . יתכן שזו התלבטות מוקדמת מידי ולכן אין לנו עדיין תשובה. התחילי באימון השלבים עברי את שלב אחד ושניים .(זה לא ממש כך כמובן לעיתים זה מקדים לעיתים השני חוזר ואולי לעולם זה לא לגמרי עובר (ההפרדה נכתבה לצורך ההבהרה)
ורק אז בשלב השלישי תוכלי לשוב ולשאול את עצמך/חברות /רב את השאלה של אם ומתי לספר. אבל רק אחרי שתעברי את שני השלבים הקודמים השאלה תהייה בתוכך. ההתלבטות תהייה דומה לברור שכל אחת ואחד מתמודדים בזמן ההכרות, מה לספר ואם לספר אודות "הפגמים" הגלויים לנו ונראה לנו שאינם גלויים לאחר.
כרגע השאלה הזו נראית כמונעת ממך להתחיל ולהתקדם באופן מציאותי לכן שמרי אותה לשלב האחרון ונראה שאז היא תקבל נפח שונה לחלוטין מזה שהיא מקבלת היום.
בהצלחה והרבה טוב, מרב