שליחות

אבקש דף מקורות על שליחות ושלא יההי את הקטע של הרב סולוביצ'יק על שליחות..

אני רוצה דברים חדשים..

תודה רבה...

טלפון : 0523662765

סניף :

תשובה

שליחות לטובת כלל ישראל

גיל: חבריה ב'

כלל ישראל

1) "אנו שואפים לתחיית האומה ולתחיית הארץ,כדי להחיות את מעמד הנשמה שלנו כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצצוות בכל מילואן..."(אורות ע')

2) "אמר הקב"ה למשה:הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי, אכניס את ישראל שחביבים עלי לארץ שחביבה עלי"(במדבר רבה כ"ג) ויש להבין שכוונת המדרש, לפי ספר הכוזרי במאמר שני כ"ד, שעם ישראל כולו, דווקא בתוך א"י, מסוגלים להגיע לרמה רונית שא"א שאנשים פרטיים מתוך עמ"י יגיעו אליה לבדם, ושלא בארץ.(אם עוד לא ראינו זאת, זה פשוט פיספוס, שלא ניצלנו בתור עם את התנאים הללו לעבודת ה')

3) "יום השישי" (ילק"ש בראשית א')המדרש מסביר שהקב"ה התנה תנאי עם מה שברא במעשה בראשית: אם ביו השישי, בה' הידיעה, בשישי לסיוון, יסכימו ישראל לקבל את התורה, העולם יתקיים. ואם לא יחזור העולם לתוהו ובוהו.

ונשאלת השאלה למה? הרי יתכן שיהיו בעולם בודדים צדיקים כמו נח? אלא שהקב"ה הסכים לכך רק כפתרון זמני. מה שבאמת רצונו, זו אומה שלמה, כלל, ציבור, שישפיע על העולם כאומה בין האומות להפוך, בסוף ההסטוריה, כולם לעובדי ה'. מהפיכה כזו א"א לעשות ע"י צדיקים יחידים. לכך צריך עם שלם:"גוי אחד בארץ" כנגד "אתה אחד ושמך אחד" כביכול.

ן 4) לכך התכוון ישעיהו בנבואתו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"(ישעיה מ"ג)

5) הרב ישראל הס, בספרו "אמונות" חלק א' מצטט במבוא סיפר חסידי:

שאל תלמיד את רבו:

- יהודי, מהו?

-פנסאי, כתפקידו של האיש לפנים, טרם המצאת החשמל, שכל ערב הדליק באש את פנסי הרחוב.

-וכשהפנס קבוע במדבר שממה?

- אף שם על הפנסאי להדליקו, כדי שידעו הכל שהמקום הנו מדבר שומם, וכדי שהשממה תתבייש בפני אור הפנס.

-וכשהפנס קבוע בים?

-יש להתפשט, לקפוץ לים, ולהדליקו.

-אך איני רואה את הפנס?

-כיוון שאינך פנסאי.

-וכיצד נעשים לפנסאי?

-עליך להתחיל מעצמך: רחץ את עצמך. צא מחומריותך. כשאתה חומרי, אתה-נתקל תמיד רק בחומר. לכשתזדכך, תראה גם את עדינותו של הזולת.

-האם מותר לתפוס את הזולת בגרונו?

-בגרונו לא. בקצה בגדו, כן.

היו לפנסאים המאירים את החשיכה. בהצלחה!

6) בימים אלו מתפרסמים דוחות ועדות הבדיקה לאירועי המלחמה האחרונה.

העיסוק במלחמה ותוצאותיה מחדדים את הצפוי והרצוי מהמפקד בעת קרב.

מסורת צה"ל הקובעת כי מפקד יוצא בראש חייליו לקרב תוך קריאת "אחרי" לקוחה מהמסורת הצבאית הישראלית בדיוק כמו מתתיהו החשמונאי שקרא: "מי לה' אלי". אך כדאי לבדוק אם מסורת זו אכן מעוגנת במקורותינו.

בספר במדבר בפרק כז' מסופר על ימיו האחרונים של משה רבנו ועל בקשתו מה' שימנה לו יורש ואלו דבריו:

(טז) יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:

(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

ומדייקים חז"ל בספרי:

יז. אשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושים שהן מוציאים את בני דוויה (נתיתינהים) למלחמה ויושבים להן בתוך בתיהם, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ומביא המדרש ראיה מהמסופר על דוד המלך ע"ה "וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (שמואל א' יח טז):ומוסיף המדרש ומדייק שלא סתם נדרש המצביא לצאת בראש ולקרוא "אחרי", אלא מדובר בתנאי לניצחון: "ואשר יוציאם ואשר יביאם"- "שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שם /שמואל/ ב' ה ב) מה שאתה מוציא אתה מביא ".

7) אנו מציינים שהנס של קריעת ים סוף נגרם בזכותו של נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון לים סוף כנגד כל הסכויים וכאשר המים הגיעו עד צווארו רק אז נבקע הים.

8) כדאי להזכיר שהתנהגות זו נהוגה הייתה אצל לוחמי הפלמ"ח. ראשי המדינה בעת הקמת צה"ל פנו לקצינים משוחררים של הצבאות הזרים ובעיקר הצבא הבריטי, שניסו להכניס לצה"ל שיטות לחימה מקצועיות ומודרניות (וכנראה גם כבדות), ונוצרו לא מעט עימותים על רקע זה (לדוגמא ראה בספרו של עוזי נרקיס ז"ל "חיל של ירושלים " ובעוד ספרים העוסקים בימי הקמת צה"ל.

מנגד טענו בצבאות הזרים שלא כדאי "לסכן ללא צורך " את הקצינים הבכירים כמו שקרה בקרב הקסטל, שכאשר נהרג מפקד הכנופיות הערביות אל חוסייני נשברה המתקפה, האויב נסוג, ומבצר הקסטל נשאר בידנו. אולי לכך כיוון אלעזר החשמונאי בקרב בית צור מדרום לירושלים כשהחליט לדקור את הפיל שעליו ישב המפקד (טנק הפיקוד בלשוננו) ולמוטט את התקפת האויב.

ומכאן המציאו בצבאות זרים את מסכי הפלזמה שבאמצעותם נוהלה מלחמת לבנון השניה(בכל תמונות המלחמות נראים מפקדי הצבא עטורים במשקפות על צווארם)

דרך זו של ישיבה בעורף מסוכנת הן למפקד והן ללוחמים בשדה הקרב. המפקד בהיותו רחוק מן הקרב מסיט את דעתו מהקרב ועוסק בענייניו הפרטיים, כי הוא הרי רק בן אדם שעל צווארו אישה וילדים התלויים בו (ראה פרשת המניות של דן חלוץ),

9) ואכן מספר לנו ספר שמואל על סוף ימי דוד שאמרו לו אל תצא למלחמה כי חבל לאבד מלך ובהישארו בעורף התפתה וחטא חטאים גדולים כמסופר בשמואלב' כא' יז. ואילו החייל הפשוט מרגיש את עצמו בשר תותחים (כמאמר המדרש על מלכי אומות העולם למעלה).

ואשר על כן במלחמת עמלק עלה משה המנהיג על ראש הפסגה והרים את ידיו בתפילה ונשא בעול המלחמה עם הציבור לפי יכולתו עד שנאלצו מלווו לשים אבנים תחת ידיו ומעשה זה לא רק נעשה ע"י משה אלא גם נראה ללוחמים בשדה הקרב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" ושואלת המשנה במסכת ר"ה (אגב את המשנה הלחין הרב משה צבי נריה זצ"ל ולימד אותו בסניפי בני עקיבא)" וכי נחש מחיה… וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברין".

10) וגם מן החיל אנו דורשים התנתקות טוטאלית מחייו הפרטיים ודבקות מוחלטת במלחמה ומטרותיה כמאמר הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז' הלכה ט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר במלחמה"

11) ובעת המלחמה התראיין בתקשורת חה"כ אפי איתם (בתור מפקד עוצבת הגליל במיל) וסיפר כי בניו נמצאים במלחמה ואין לו קשר אתם

שאל אותו המראיין וכי לא שוחחת איתם בפלא פון ענה אפי וסיפר כי אסר על בניו לקחת פלא פון לשדה הקרב לתמיהת המראיין ציטט אפי את הרמב"ם שהבאנו "וימחה זיכרונם מלבו"

12) איננו מלאכים. אנו בני אדם שנעקרים מסדר יומם ונקראים לצאת לשדה הקרב ואיך אפשר למחות זיכרון מהלב?

לכן קבעה התורה שישנם חוזרי המלחמה, כמסופר בספר דברים פרשת כי תבוא, כי האיש אשר ארש אישה והאיש אשר בנה בית חדש והאיש אשר נטע כרם ילך וישוב לביתו.וכל כך למה? אומר הרמב"ם שלא ימס לב אחיו כלומר שלא ידביק אחרים במחשבותיו וחששותיו.

ומי שנטל על עצמו את המשימה הרי הוא מחויב להתמקד בה, כמאמרו של רבי נחמיה (במדרש רבה שמות פרשה כז') "כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית(= נטל משרת מנהיגות) לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור, אלא כל טורח הצבור עליו."

וישאל השואל: שמא הגזמנו? הרי צבא היום זו קריירה כמו כל עיסוק אחר, ופשו אידיאלים מן הארץ, ואם נדרוש דרישות כל כך מחמירות הרי שלא ימצאו אנשים שיסכימו לחתום קבע?!

13) המדרש מביא משל בעניין :(מדרש רבה שמות פרשה כז) משל למלך שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים קרא לראשון ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל אין בי כוח קשה הימני וכן לשני ולשלישי ולרביעי ולא קבלוה ממנו וקרא לחמישי ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל הן על מנת לפולחה אמר לו הן משנכנס לתוכו הובירה(=הפך אותה בר, שוממה). על מי המלך מקפיד (=כועס)על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה?

כלומר מי שקיבל עליו עליו לעשות זאת בלב שלם אף נושא באחריות. כמו שפוסק הרמב"ם הל' מלכים פרק ז' "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו- הרי זה כמי ששפך דמי הכל … והרי מפרש (ירמיהו מח' ד') ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם.

14) ומאידך הנוהג כראוי מובטח לו שכר, כמו שכותב הרמב"ם (שם) וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את ה' בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר (שמואל א' כה' כח' ) כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך… והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך.

שליחות לטובת כלל ישראל

גיל: חבריה ב'

כלל ישראל

1) "אנו שואפים לתחיית האומה ולתחיית הארץ,כדי להחיות את מעמד הנשמה שלנו כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצצוות בכל מילואן..."(אורות ע')

2) "אמר הקב"ה למשה:הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי, אכניס את ישראל שחביבים עלי לארץ שחביבה עלי"(במדבר רבה כ"ג) ויש להבין שכוונת המדרש, לפי ספר הכוזרי במאמר שני כ"ד, שעם ישראל כולו, דווקא בתוך א"י, מסוגלים להגיע לרמה רונית שא"א שאנשים פרטיים מתוך עמ"י יגיעו אליה לבדם, ושלא בארץ.(אם עוד לא ראינו זאת, זה פשוט פיספוס, שלא ניצלנו בתור עם את התנאים הללו לעבודת ה')

3) "יום השישי" (ילק"ש בראשית א')המדרש מסביר שהקב"ה התנה תנאי עם מה שברא במעשה בראשית: אם ביו השישי, בה' הידיעה, בשישי לסיוון, יסכימו ישראל לקבל את התורה, העולם יתקיים. ואם לא יחזור העולם לתוהו ובוהו.

ונשאלת השאלה למה? הרי יתכן שיהיו בעולם בודדים צדיקים כמו נח? אלא שהקב"ה הסכים לכך רק כפתרון זמני. מה שבאמת רצונו, זו אומה שלמה, כלל, ציבור, שישפיע על העולם כאומה בין האומות להפוך, בסוף ההסטוריה, כולם לעובדי ה'. מהפיכה כזו א"א לעשות ע"י צדיקים יחידים. לכך צריך עם שלם:"גוי אחד בארץ" כנגד "אתה אחד ושמך אחד" כביכול.

ן 4) לכך התכוון ישעיהו בנבואתו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"(ישעיה מ"ג)

5) הרב ישראל הס, בספרו "אמונות" חלק א' מצטט במבוא סיפר חסידי:

שאל תלמיד את רבו:

- יהודי, מהו?

-פנסאי, כתפקידו של האיש לפנים, טרם המצאת החשמל, שכל ערב הדליק באש את פנסי הרחוב.

-וכשהפנס קבוע במדבר שממה?

- אף שם על הפנסאי להדליקו, כדי שידעו הכל שהמקום הנו מדבר שומם, וכדי שהשממה תתבייש בפני אור הפנס.

-וכשהפנס קבוע בים?

-יש להתפשט, לקפוץ לים, ולהדליקו.

-אך איני רואה את הפנס?

-כיוון שאינך פנסאי.

-וכיצד נעשים לפנסאי?

-עליך להתחיל מעצמך: רחץ את עצמך. צא מחומריותך. כשאתה חומרי, אתה-נתקל תמיד רק בחומר. לכשתזדכך, תראה גם את עדינותו של הזולת.

-האם מותר לתפוס את הזולת בגרונו?

-בגרונו לא. בקצה בגדו, כן.

היו לפנסאים המאירים את החשיכה. בהצלחה!

6) בימים אלו מתפרסמים דוחות ועדות הבדיקה לאירועי המלחמה האחרונה.

העיסוק במלחמה ותוצאותיה מחדדים את הצפוי והרצוי מהמפקד בעת קרב.

מסורת צה"ל הקובעת כי מפקד יוצא בראש חייליו לקרב תוך קריאת "אחרי" לקוחה מהמסורת הצבאית הישראלית בדיוק כמו מתתיהו החשמונאי שקרא: "מי לה' אלי". אך כדאי לבדוק אם מסורת זו אכן מעוגנת במקורותינו.

בספר במדבר בפרק כז' מסופר על ימיו האחרונים של משה רבנו ועל בקשתו מה' שימנה לו יורש ואלו דבריו:

(טז) יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:

(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

ומדייקים חז"ל בספרי:

יז. אשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושים שהן מוציאים את בני דוויה (נתיתינהים) למלחמה ויושבים להן בתוך בתיהם, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ומביא המדרש ראיה מהמסופר על דוד המלך ע"ה "וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (שמואל א' יח טז):ומוסיף המדרש ומדייק שלא סתם נדרש המצביא לצאת בראש ולקרוא "אחרי", אלא מדובר בתנאי לניצחון: "ואשר יוציאם ואשר יביאם"- "שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שם /שמואל/ ב' ה ב) מה שאתה מוציא אתה מביא ".

7) אנו מציינים שהנס של קריעת ים סוף נגרם בזכותו של נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון לים סוף כנגד כל הסכויים וכאשר המים הגיעו עד צווארו רק אז נבקע הים.

8) כדאי להזכיר שהתנהגות זו נהוגה הייתה אצל לוחמי הפלמ"ח. ראשי המדינה בעת הקמת צה"ל פנו לקצינים משוחררים של הצבאות הזרים ובעיקר הצבא הבריטי, שניסו להכניס לצה"ל שיטות לחימה מקצועיות ומודרניות (וכנראה גם כבדות), ונוצרו לא מעט עימותים על רקע זה (לדוגמא ראה בספרו של עוזי נרקיס ז"ל "חיל של ירושלים " ובעוד ספרים העוסקים בימי הקמת צה"ל.

מנגד טענו בצבאות הזרים שלא כדאי "לסכן ללא צורך " את הקצינים הבכירים כמו שקרה בקרב הקסטל, שכאשר נהרג מפקד הכנופיות הערביות אל חוסייני נשברה המתקפה, האויב נסוג, ומבצר הקסטל נשאר בידנו. אולי לכך כיוון אלעזר החשמונאי בקרב בית צור מדרום לירושלים כשהחליט לדקור את הפיל שעליו ישב המפקד (טנק הפיקוד בלשוננו) ולמוטט את התקפת האויב.

ומכאן המציאו בצבאות זרים את מסכי הפלזמה שבאמצעותם נוהלה מלחמת לבנון השניה(בכל תמונות המלחמות נראים מפקדי הצבא עטורים במשקפות על צווארם)

דרך זו של ישיבה בעורף מסוכנת הן למפקד והן ללוחמים בשדה הקרב. המפקד בהיותו רחוק מן הקרב מסיט את דעתו מהקרב ועוסק בענייניו הפרטיים, כי הוא הרי רק בן אדם שעל צווארו אישה וילדים התלויים בו (ראה פרשת המניות של דן חלוץ),

9) ואכן מספר לנו ספר שמואל על סוף ימי דוד שאמרו לו אל תצא למלחמה כי חבל לאבד מלך ובהישארו בעורף התפתה וחטא חטאים גדולים כמסופר בשמואלב' כא' יז. ואילו החייל הפשוט מרגיש את עצמו בשר תותחים (כמאמר המדרש על מלכי אומות העולם למעלה).

ואשר על כן במלחמת עמלק עלה משה המנהיג על ראש הפסגה והרים את ידיו בתפילה ונשא בעול המלחמה עם הציבור לפי יכולתו עד שנאלצו מלווו לשים אבנים תחת ידיו ומעשה זה לא רק נעשה ע"י משה אלא גם נראה ללוחמים בשדה הקרב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" ושואלת המשנה במסכת ר"ה (אגב את המשנה הלחין הרב משה צבי נריה זצ"ל ולימד אותו בסניפי בני עקיבא)" וכי נחש מחיה… וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברין".

10) וגם מן החיל אנו דורשים התנתקות טוטאלית מחייו הפרטיים ודבקות מוחלטת במלחמה ומטרותיה כמאמר הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז' הלכה ט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר במלחמה"

11) ובעת המלחמה התראיין בתקשורת חה"כ אפי איתם (בתור מפקד עוצבת הגליל במיל) וסיפר כי בניו נמצאים במלחמה ואין לו קשר אתם

שאל אותו המראיין וכי לא שוחחת איתם בפלא פון ענה אפי וסיפר כי אסר על בניו לקחת פלא פון לשדה הקרב לתמיהת המראיין ציטט אפי את הרמב"ם שהבאנו "וימחה זיכרונם מלבו"

12) איננו מלאכים. אנו בני אדם שנעקרים מסדר יומם ונקראים לצאת לשדה הקרב ואיך אפשר למחות זיכרון מהלב?

לכן קבעה התורה שישנם חוזרי המלחמה, כמסופר בספר דברים פרשת כי תבוא, כי האיש אשר ארש אישה והאיש אשר בנה בית חדש והאיש אשר נטע כרם ילך וישוב לביתו.וכל כך למה? אומר הרמב"ם שלא ימס לב אחיו כלומר שלא ידביק אחרים במחשבותיו וחששותיו.

ומי שנטל על עצמו את המשימה הרי הוא מחויב להתמקד בה, כמאמרו של רבי נחמיה (במדרש רבה שמות פרשה כז') "כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית(= נטל משרת מנהיגות) לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור, אלא כל טורח הצבור עליו."

וישאל השואל: שמא הגזמנו? הרי צבא היום זו קריירה כמו כל עיסוק אחר, ופשו אידיאלים מן הארץ, ואם נדרוש דרישות כל כך מחמירות הרי שלא ימצאו אנשים שיסכימו לחתום קבע?!

13) המדרש מביא משל בעניין :(מדרש רבה שמות פרשה כז) משל למלך שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים קרא לראשון ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל אין בי כוח קשה הימני וכן לשני ולשלישי ולרביעי ולא קבלוה ממנו וקרא לחמישי ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל הן על מנת לפולחה אמר לו הן משנכנס לתוכו הובירה(=הפך אותה בר, שוממה). על מי המלך מקפיד (=כועס)על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה?

כלומר מי שקיבל עליו עליו לעשות זאת בלב שלם אף נושא באחריות. כמו שפוסק הרמב"ם הל' מלכים פרק ז' "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו- הרי זה כמי ששפך דמי הכל … והרי מפרש (ירמיהו מח' ד') ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם.

14) ומאידך הנוהג כראוי מובטח לו שכר, כמו שכותב הרמב"ם (שם) וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את ה' בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר (שמואל א' כה' כח' ) כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך… והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך.

שליחות לטובת כלל ישראל

גיל: חבריה ב'

כלל ישראל

1) "אנו שואפים לתחיית האומה ולתחיית הארץ,כדי להחיות את מעמד הנשמה שלנו כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצצוות בכל מילואן..."(אורות ע')

2) "אמר הקב"ה למשה:הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי, אכניס את ישראל שחביבים עלי לארץ שחביבה עלי"(במדבר רבה כ"ג) ויש להבין שכוונת המדרש, לפי ספר הכוזרי במאמר שני כ"ד, שעם ישראל כולו, דווקא בתוך א"י, מסוגלים להגיע לרמה רונית שא"א שאנשים פרטיים מתוך עמ"י יגיעו אליה לבדם, ושלא בארץ.(אם עוד לא ראינו זאת, זה פשוט פיספוס, שלא ניצלנו בתור עם את התנאים הללו לעבודת ה')

3) "יום השישי" (ילק"ש בראשית א')המדרש מסביר שהקב"ה התנה תנאי עם מה שברא במעשה בראשית: אם ביו השישי, בה' הידיעה, בשישי לסיוון, יסכימו ישראל לקבל את התורה, העולם יתקיים. ואם לא יחזור העולם לתוהו ובוהו.

ונשאלת השאלה למה? הרי יתכן שיהיו בעולם בודדים צדיקים כמו נח? אלא שהקב"ה הסכים לכך רק כפתרון זמני. מה שבאמת רצונו, זו אומה שלמה, כלל, ציבור, שישפיע על העולם כאומה בין האומות להפוך, בסוף ההסטוריה, כולם לעובדי ה'. מהפיכה כזו א"א לעשות ע"י צדיקים יחידים. לכך צריך עם שלם:"גוי אחד בארץ" כנגד "אתה אחד ושמך אחד" כביכול.

ן 4) לכך התכוון ישעיהו בנבואתו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"(ישעיה מ"ג)

5) הרב ישראל הס, בספרו "אמונות" חלק א' מצטט במבוא סיפר חסידי:

שאל תלמיד את רבו:

- יהודי, מהו?

-פנסאי, כתפקידו של האיש לפנים, טרם המצאת החשמל, שכל ערב הדליק באש את פנסי הרחוב.

-וכשהפנס קבוע במדבר שממה?

- אף שם על הפנסאי להדליקו, כדי שידעו הכל שהמקום הנו מדבר שומם, וכדי שהשממה תתבייש בפני אור הפנס.

-וכשהפנס קבוע בים?

-יש להתפשט, לקפוץ לים, ולהדליקו.

-אך איני רואה את הפנס?

-כיוון שאינך פנסאי.

-וכיצד נעשים לפנסאי?

-עליך להתחיל מעצמך: רחץ את עצמך. צא מחומריותך. כשאתה חומרי, אתה-נתקל תמיד רק בחומר. לכשתזדכך, תראה גם את עדינותו של הזולת.

-האם מותר לתפוס את הזולת בגרונו?

-בגרונו לא. בקצה בגדו, כן.

היו לפנסאים המאירים את החשיכה. בהצלחה!

6) בימים אלו מתפרסמים דוחות ועדות הבדיקה לאירועי המלחמה האחרונה.

העיסוק במלחמה ותוצאותיה מחדדים את הצפוי והרצוי מהמפקד בעת קרב.

מסורת צה"ל הקובעת כי מפקד יוצא בראש חייליו לקרב תוך קריאת "אחרי" לקוחה מהמסורת הצבאית הישראלית בדיוק כמו מתתיהו החשמונאי שקרא: "מי לה' אלי". אך כדאי לבדוק אם מסורת זו אכן מעוגנת במקורותינו.

בספר במדבר בפרק כז' מסופר על ימיו האחרונים של משה רבנו ועל בקשתו מה' שימנה לו יורש ואלו דבריו:

(טז) יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:

(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

ומדייקים חז"ל בספרי:

יז. אשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושים שהן מוציאים את בני דוויה (נתיתינהים) למלחמה ויושבים להן בתוך בתיהם, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ומביא המדרש ראיה מהמסופר על דוד המלך ע"ה "וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (שמואל א' יח טז):ומוסיף המדרש ומדייק שלא סתם נדרש המצביא לצאת בראש ולקרוא "אחרי", אלא מדובר בתנאי לניצחון: "ואשר יוציאם ואשר יביאם"- "שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שם /שמואל/ ב' ה ב) מה שאתה מוציא אתה מביא ".

7) אנו מציינים שהנס של קריעת ים סוף נגרם בזכותו של נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון לים סוף כנגד כל הסכויים וכאשר המים הגיעו עד צווארו רק אז נבקע הים.

8) כדאי להזכיר שהתנהגות זו נהוגה הייתה אצל לוחמי הפלמ"ח. ראשי המדינה בעת הקמת צה"ל פנו לקצינים משוחררים של הצבאות הזרים ובעיקר הצבא הבריטי, שניסו להכניס לצה"ל שיטות לחימה מקצועיות ומודרניות (וכנראה גם כבדות), ונוצרו לא מעט עימותים על רקע זה (לדוגמא ראה בספרו של עוזי נרקיס ז"ל "חיל של ירושלים " ובעוד ספרים העוסקים בימי הקמת צה"ל.

מנגד טענו בצבאות הזרים שלא כדאי "לסכן ללא צורך " את הקצינים הבכירים כמו שקרה בקרב הקסטל, שכאשר נהרג מפקד הכנופיות הערביות אל חוסייני נשברה המתקפה, האויב נסוג, ומבצר הקסטל נשאר בידנו. אולי לכך כיוון אלעזר החשמונאי בקרב בית צור מדרום לירושלים כשהחליט לדקור את הפיל שעליו ישב המפקד (טנק הפיקוד בלשוננו) ולמוטט את התקפת האויב.

ומכאן המציאו בצבאות זרים את מסכי הפלזמה שבאמצעותם נוהלה מלחמת לבנון השניה(בכל תמונות המלחמות נראים מפקדי הצבא עטורים במשקפות על צווארם)

דרך זו של ישיבה בעורף מסוכנת הן למפקד והן ללוחמים בשדה הקרב. המפקד בהיותו רחוק מן הקרב מסיט את דעתו מהקרב ועוסק בענייניו הפרטיים, כי הוא הרי רק בן אדם שעל צווארו אישה וילדים התלויים בו (ראה פרשת המניות של דן חלוץ),

9) ואכן מספר לנו ספר שמואל על סוף ימי דוד שאמרו לו אל תצא למלחמה כי חבל לאבד מלך ובהישארו בעורף התפתה וחטא חטאים גדולים כמסופר בשמואלב' כא' יז. ואילו החייל הפשוט מרגיש את עצמו בשר תותחים (כמאמר המדרש על מלכי אומות העולם למעלה).

ואשר על כן במלחמת עמלק עלה משה המנהיג על ראש הפסגה והרים את ידיו בתפילה ונשא בעול המלחמה עם הציבור לפי יכולתו עד שנאלצו מלווו לשים אבנים תחת ידיו ומעשה זה לא רק נעשה ע"י משה אלא גם נראה ללוחמים בשדה הקרב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" ושואלת המשנה במסכת ר"ה (אגב את המשנה הלחין הרב משה צבי נריה זצ"ל ולימד אותו בסניפי בני עקיבא)" וכי נחש מחיה… וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברין".

10) וגם מן החיל אנו דורשים התנתקות טוטאלית מחייו הפרטיים ודבקות מוחלטת במלחמה ומטרותיה כמאמר הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז' הלכה ט"ו "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר במלחמה"

11) ובעת המלחמה התראיין בתקשורת חה"כ אפי איתם (בתור מפקד עוצבת הגליל במיל) וסיפר כי בניו נמצאים במלחמה ואין לו קשר אתם

שאל אותו המראיין וכי לא שוחחת איתם בפלא פון ענה אפי וסיפר כי אסר על בניו לקחת פלא פון לשדה הקרב לתמיהת המראיין ציטט אפי את הרמב"ם שהבאנו "וימחה זיכרונם מלבו"

12) איננו מלאכים. אנו בני אדם שנעקרים מסדר יומם ונקראים לצאת לשדה הקרב ואיך אפשר למחות זיכרון מהלב?

לכן קבעה התורה שישנם חוזרי המלחמה, כמסופר בספר דברים פרשת כי תבוא, כי האיש אשר ארש אישה והאיש אשר בנה בית חדש והאיש אשר נטע כרם ילך וישוב לביתו.וכל כך למה? אומר הרמב"ם שלא ימס לב אחיו כלומר שלא ידביק אחרים במחשבותיו וחששותיו.

ומי שנטל על עצמו את המשימה הרי הוא מחויב להתמקד בה, כמאמרו של רבי נחמיה (במדרש רבה שמות פרשה כז') "כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית(= נטל משרת מנהיגות) לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור, אלא כל טורח הצבור עליו."

וישאל השואל: שמא הגזמנו? הרי צבא היום זו קריירה כמו כל עיסוק אחר, ופשו אידיאלים מן הארץ, ואם נדרוש דרישות כל כך מחמירות הרי שלא ימצאו אנשים שיסכימו לחתום קבע?!

13) המדרש מביא משל בעניין :(מדרש רבה שמות פרשה כז) משל למלך שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים קרא לראשון ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל אין בי כוח קשה הימני וכן לשני ולשלישי ולרביעי ולא קבלוה ממנו וקרא לחמישי ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל הן על מנת לפולחה אמר לו הן משנכנס לתוכו הובירה(=הפך אותה בר, שוממה). על מי המלך מקפיד (=כועס)על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה?

כלומר מי שקיבל עליו עליו לעשות זאת בלב שלם אף נושא באחריות. כמו שפוסק הרמב"ם הל' מלכים פרק ז' "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו- הרי זה כמי ששפך דמי הכל … והרי מפרש (ירמיהו מח' ד') ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם.

14) ומאידך הנוהג כראוי מובטח לו שכר, כמו שכותב הרמב"ם (שם) וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את ה' בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר (שמואל א' כה' כח' ) כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך… והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך.