בס"ד
שלום!
אני רווקה בת 28.
לפני 4 חודשים פניתי לייעוץ, אבל אני מרגישה שבעצם באתי לייעוץ כי אני זקוקה מאוד לתמיכה רגשית ואני מתביישת להגיד זאת לפסיכותרפיסטית .
אני מרגישה שאני מאוד רוצה לקבל ממנה יחס אימהי ואני מתביישת בכך. אני מרגישה שאני רוצה לספר לה כל דבר אבל אני מתביישת כי מעיק עלי אחר כך כשאני הולכת ואני עם עצמי בסוף. איך עלי לחשוב ולהרגיש כדי שזה לא יקרה והאם להעלות את זה בפניה? זה ממש מביך אותי!
אני גם כל פעם אומרת שאני לא מצליחה להעביר לאחרים מי אני באמת אבל אני לא יודעת למה אני אומרת את זה. אני באמת מרגישה את זה לפעמים ואני לא מצליחה להגיע לסיבה הנכונה.
תשובה
שלום לך.
אני שמחה לשמוע שאת בטיפול אשר משמעותי לך. את רוצה להעמיק את הקשר, להפוך אותו לאמיתי יותר בעבורך.
אין דבר אשר אינו מתאים לומר למטפל או מטפלת. בשביל זה הם נמצאים שם: לשמוע את הדברים, לספוג אותם ולהגיב בצורה אשר תגרום לצמיחה.
הרצון לספר הכל, ולפתח קשר הורי - ילדי הוא בהחלט חלק מתהליך הטיפול. נצלי את זה כי דרכו תוכלי לגלות דברים רבים- על עצמך, על קשר בכלל ועל היכולות שלך "לגדול".
תתפסי אומץ, זה ממש כדאי.
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.