שלום!
הפסקתי מתוך רצון של עצמי טיפול של שנה וחצי. אני סובלת מאוד מבדידות וגם מביטחון עצמי (אני צעירה, אבל לא נשואה ואין לי חברה)והידיעה שיש משהי קרובה לי מאוד עזרה לי,וגם היכולת לדבר עם משהו על הדברים הללו ולחשוב על דרכים איך להתקדם. אבל כרגע חשבתי שזה לא יעזור כל עוד לא אמצא חברה של אנשים, כי הקשר איתה נהייה לי תלותי (כך בעיני). אני יכולה לכתוב לה מיילים, אבל אני מרגישה שאפילו אם אני מצליחה לעשות דברים פה ושם, אני לא שמחה, אבל מרגישה שזה לא משהו שהיא יכולה לתת לי, כי זה כבר תלוי אולי בכך שאני עוד לא נשואה. השאלה אם לבוא ולהמשיך אצלה, למרות שאני כבר עייפה קצת ולא מרגישה צורך ממש לבוא אליה, או לנסות לשמור על קשר דק באמצעות מיילים, ורק אם משהו דחוף- לבוא. אני גם חוששת להפרד ממנה בפגישת פרדה רשמית, כי אולי זה יגרום לי לתחושה שעכשיו אני לבד ממש.
תשובה
שלום רב,
חשוב וכדאי שתעזי לפתוח את הנושא איתה. יתכן שהטיפול מצה עצמו. אך יש חשיבות לקשר ומעקב, ותוכלי לסכם איתה מה מקובל עליה, ומה לדעתה עשוי להיות מועיל לך.
ככלל, ברור שטיפול הוא לא תחליף לחברות, ובוודאי לא לנישואין. מטרתו לסייע לך ביכולת הרגשית והחברתית להתמודד עם הבדידות ולבנות קשרים משמעותיים.
בהצלחה.