אני בחורה שקרובה לגיל שלושים. אני מרגישה שאני רוצה להתחתן בגלל שאני בודדה ואין לי עם מי לדבר ולחלוק את החיים. אבל אני מרגישה שאין לי חשק לילדים וזה מעיק עלי קצת. בעבודה שלי יש קשר עם ילדים. אני אוהבת מאוד ילדים אבל אני מרגישה שפשוט לא בא לי בכלל להכנס לתחום של הולדה.אני מתביישת מפעולת ההנקה, אני חוששת שלא אדע לחנך נכון, וכל הזמן אהייה בלחץ שאני לא מספיק בסדר. אני מרגישה שמרוב שאני לחוצה מזה אני גם אהייה לחוצה להיות נחמדה לבעלי ואין לי הרגשה שאני מקבלת לעצמי. וכשאקבל לעצמי, אני בטח ארגיש שזה לא בסדר,או שאתבייש מזה. בקיצור, אני מתלבטת אם אדע לנהל נכון בית מבלי שאעשה טעויות חינוכיות וזוגיות שלא אוכל לתקן אח"כ. אני אוהבת ילדים, אבל אני מרגישה שאני צריכה חופש מהם לפעמים. מצד שני אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כשאני רוצה מהם חופש.
בקיצור, אני לא יודעת להביר לעצמי את זה. אני רק מרגישה שזה נותן לי תחושה של נטל ועכשיו כשארצה להפגש עם בחור, אני מרגישה שאני מסצירה משהו שממש חשוב לו אבל אצלי זה לא עכשיו בכלל.
תשובה
שלום רב,
הדילמות שאת מציגה קיימות בצורה כזו או אחרת אצל כולן, אך הבעייה היא שאצלך הם גורם מעכב.
מההתרשמות של הדברים נרארה שמאוד רצוי שתפני ליעוץ כדי לארגן ולסדר את המחשבות והרגשות שלך, וזה יעזור להבשלה וליכולת להתחתן. כרגע, למרות שאת קרוב לשלושים את עדיין לא בשלה ומוכנה לחתונה.
בהצלחה.