אחי בן 44 חזר בתשובה לפני כ- 15 שנה מתגורר עם אימי האלמנה.
כשאנחנו שואלים אותו לפשר התנהגותו: לא מרבה לדבר, עצוב, מופנם, לא עובד. הוא מבקש שלא נשפוט אותו היות והוא משול למת.
"אדם רווק שאין לו אישה משול למת, דעתו משובשת, ומקומו בעולם לא ברור". הלכה דתית או דיעה דתית כזו ממש לא מועילה לאדם רווק. איך עוזרים לו לצאת מהדיכאון?
תשובה
שלום
לא כתוב כך, אלא:
אמר ר' תנחום בר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא שמחה בלא ברכה. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו. בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך.
מה שכן כתוב הוא שאדם עני משול למת.
בכל אופן, צריך לבדוק אולי מדובר בדיכאון רפואי (כלומר שהגוף לא מייצר את ההורמון בגוף האחראי לכך ויש שיבוש כימי בגוף) ואז צריך לקחת תרופות כדי להחזיר לגוף את האיזון הנכון. בשביל זה צריך לפנות לרופא.
לגבי מה אתה יכול לעשות:
1. למצוא לו עבודה ועיסוק. לעשות זאת בנועם ולא להכריח אותו ללכת לעבוד וללחוץ עליו. להציע הצעות בנועם ובאהבה. אפשר אפילו מסגרת התנדבותית בהתחלה, העיקר שלא יישב בטל. פשר גם לבקש ממנו לבוא לעזור - כלומר במקום להעמיד אותו במקום החלש והזקוק לעזרה תעמיד את המצב הפוך, שאתה צריך לעזרה שלו שיבוא ויעזור לך או למשהו אחר לעשות כך וכך...
2. לא לתת לו ביקורת כלל! לא להעיר לו, לכאוס עליו וכו' זה רק פוגע בו יותר וזה רק מזיק. חוץ מזה שיש בזה הונאת דברים ועלבון שזה לאו ואסור מהתורה.
3. לחזק אותו בדברים הטובים שהוא עושה. למשל, שזה יפה וטוב שהוא עוזר לאמא שלו שזה כיבוד הורים גדול, שטוב שהוא הולך לבית הכנסת, לשמוע שיעורים וכו' ולחזק בו את כל הנקודות החזקות שיש לו ואני בטוח שיש לו נקודות חזקות כאילו.
בהצלחה,
שבת שלום
שמואל, כולנו שדכנים