שלום,
אני בת 22 והכרתי בחור בן 24. בהתחלה הקשר בנינו היה מקצועי לחלוטין אבל אח"כ נוצר בלבול. אציין כי לא פער הגילאים הוא שמפריע אלא התקופה בה כל אחד מאיתנו נמצא (אני בלימודים אקדמאים והוא בשירות הצבאי) הקשר הפך לעמוק יותר ולא פעם שאלנו לאן הוא מוביל, ניסינו פעמים רבות לסיים את הקשר אך כל ניסיונותינו כשלו. אני מצידי רוצה שהקשר יתקדם אבל לא רוצה לדחוק אותו לפינה.
מה עושים כששני בני הזוג מרגישים שהקשר הוא מיוחד ומבוסס על הדברים האמיתיים באמת אבל התזמון הוא הגורם המפריע? האם לסיים את הקשר ולקחת את הסיכון שאולי הרחקתי את הזיווג שלי?
תשובה
שלום
התשובה היא כן, ולא.
כן, אם שניכם מרגישים (או אחד מכם) מרגיש שזה לא הזמן והוא לא בשל לכך.
לא, אם שניכם מרגישים כי למורות המצב מתחתנים וכל אחד ממשיך במסלול שלו במגבלות החדשות, כשזה אומר שלפעמים מפסיקים ללמוד וכיוצא בזה.
מה שבטוח הוא שאי אפשר לאכול את העוגה משני הקצוות, אי אפשר להחליט ללכת באמצע. זה לא טוב לכלום ותפסידו מכל הכיוונים.
אם החלטת שהתיזמון מפריע, אז ענית לשאלתך בכן, כן לסיים את הקשר ולהשקיע את הזמן בלימודים וכו' וכאשר הזמן יהיה יותר מתאים לבדוק שוב. אולי אז בכלל תגלו שהתיזמון נכון אבל שאתם באמת לא מתאימים וטוב שחיכיתם לתיזמון נכון כדי שתוכלו לברר את ההתאמה ביניכם בלי הפרעות ולחץ.
לגבי "הרחקתי את הזיווג שלי" זה הקב"ה עושה, אנחנו רק עושים השתדלות אבל אם מי שאמר והיה העולם, אז הוא בטח גם יכול למצוא את זיווגך ברגע שזה באמת יתאים! זה לא נכון לומר שאת מרחיקה אם זה לא הזמן הנכון. האם גם בחורה בת 17, 16, 15... שבטוחה שמצאה את בחיר ליבה ושהם מתאימים תגיד "הרחקתי"? ברור שלא, זה לא הזמן.
גיל 22 ו-24 בימינו לפי הממוצע זה זמן ממש לפני הזמן. אז אם תחכו שנה שנתיים זה ממש לא נורא. ואם בגלל זה יסתבר בדיעבד שזה לא הלך אז כנראה שכך היה צריך להיות ושמה שנראה מתאים מזוית אחת הוא באמת אינו כך.
בהצלחה,
שמואל, כולנו שדכנים