הגעתי לאתר הזה ממש סתם מגוגל וקראתי תשובה שכתב רב כלשהו למישהי בענייני אמונה. וממש התרשמתי מהרמה המקצועית עם התורנית והפתיחות גם יחד. אני בן אדם מאוד אינטלגנטי חושב מבין ועמוק. בחוץ אני נחשבת כאדם אמנם חכם בצורה גבוהה מהממוצע אבל רגיל במידה כללית עם חשיבה עמוקה וזהו. אבל בפנים יש דברים שאני לא מסוגלת לדבר עליהם עם אף אחד. אם מסיבה שאני מרגישה שלא תהיה מספיק הבנה והזדהות מהצד השני כמו חברה או מסיבה שעוד יותר קשה לי. מנסיון ראיתי שכשסיפרתי ונפתחתי לחברות ודיברתי על מחשבות ורגשים שאני עוברת וחווה קבלתי את ההרגשה שזה מדי עמוס להם ולא הרגשתי שיש רצון לעזור להבין ולשמוע. אולי בגלל שזה גורם לי לתלות בהם מה שכמובן לא נעים לאף אחד. אני לא בטוחה בדיוק מה הסיבה וזה משגע אותי, בתקופה זו אני עוברת מעברים וקשיים באמונה מה שלא היה לי כל שנות הבגרות, דרך אגב אני בת 22, שומרת תורה ומצוות מבית חזק וחרדי. אז שיתפתי אותה בבילבולים שלי ובקשיים ולא מצאתי הבנה. היא לא כ"כ הרגישה בנוח מהפתיחות שלי. מאז לא דיברנו פתוח יותר. הגעתי למסקנה שכנראה יש לי עומס רגשי גדול מדי בשביל לשתף סתם חברות. כנראה שמשהו קצת יותר מקצועי צריך להכנס לתמונה. מה שלא נראה כ"כ מעשי כי אין לי דרך להגיע לגורם כזה ולממן את זה. בטבעי אני בן אדם מאוד שכלי אבל בפנים מאוד רגיש, קשה לי לבטא רגשות נראה לי זה קשור לכך שגדלתי להורים מאוד מופנמים שלא מיטיבים לבטא רגשותיהם בלשון המעטה. לא חיבקתי את אמא שלי כבר שנים, אבא שלי- בכלל אין על מה לדבר... ואני מרגישה שכל זה גורם לי למחסום רגשי בקשרים שלי עם אנשים. אני לא יודעת איך להיות בן אדם רגיש ו"אפקשיניסט"(אנגלית). וזה משגע אותי כי אני כ"כ רוצה להיות כזו, כי זה כ"כ חסר לי!!!! איזה אבסורד! זה מוזר שאני מספרת את כל זה פה, אני לא יודעת אפילו מי יקרא את זה, ובטח הוא יחשוב אה עוד איזו בחורה מסכנה.. לא אני לא בן אדם שמשדר מסכנות כי אני לא מראה את הצד הזה שלי, אני מפחדת. לא יודעת איך לעשות את זה. זה רק טיפה מהים של הבילבולים והתסבוכים הרגשיים שיש לי בפנים. דבר נוסף שמשגע אותי הוא שקשה לי כשאנשים תלותיים בי גם זה דוחה אותי ואני לא מסוגלת לתת בצורה כזו לאחרים. ומצד שני אני מתה וכ"כ רוצה וחולמת כל הזמן שיש לי קשרים קרובים ופתוחים עם אנשים. אבל אני לא נותנת לזה לקרות. לא יודעת בלאגן בנשמה!!!! אני לא מבינה למה ה' שם אותי כאן כדי לחיות בתסבוך כל החיים. לא נראה שאני אצא מזה אם לא יקרה משהו דרסתי שישנה. שוב אני אומרת אני לא בן אדם שנחשב עם בעיות וכו ממש לא וזה הבעיה שאני לא מסוגלת לחלוק את כל זה, אני מרגשיה חוסר בטחון בנוגע לכל הצד הזה שלי. כל החיים הדחקתי ולא ניסיתי לטפל אבל אני מרגישה עכשיו שזה נחוץ!! לא יודעת איך!!! לא מזמן דיברתי עם משהי מבוגרת יותר ואמרתי לה שאני מרגישה שאני רוצה לדבר עם משהו מקצועי אבל היא לא עשתה עם זה משהו ולי אין קצות חוט בעניין. שלא תבינו, אני בן אדם שמבין ויש לי חשיבה הגיונית ואני לא צריכה שיסבירו לי דברים הגיוניים. אני צריכה עזרה ריגשית!!!
אולי משהו שיקרא את זה יהיה השליח הנכון לעזור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בין כל זה אני לא בטוחה שאני רוצה להיות חבדניקית (זה מה שאני) לא שאני ירדתי מהדרך או משהו אבל אני רוצה להיות בטוחה שזו הדרך שאני רוצה להמשיך בה וכו וכו
זהו קצת מהבלאגן הפנימי נמצא כאן על הדף,, לא יודעת איך לסיים, אז אסיים כך.
ושוב יישר כח לכל אלו שמנסים לעזור לכל אותם תוהים ומחפשים
תשובה
שלום וברכה.
מכתבך נוגע ללב.
חשוב שתמצאי משהו שתוכלי לדבר איתו, לשתף ברגשותייך ולפתח קשר בו תוכלי להיות גלויה, להביע ולזכות במשוב.
שבי ותעשי חושבים. חפשי אדם שיתכן ויוכל להיות שם עבורך: מורה מהעבר, מדריכה או יועצת שהיתה בבית הספר. איש או אשת מקצוע מתוך הקהילה. אינך צריכה לשתף בכל העובר אותך. זו יכולה להיות התחלה עבורך, קריאת כיוון.
תוכלי כך לברר האם הבדידות שבחוסר שיתוף רגשותייך הוא שהעיק עלייך או שמדובר במשהו עמוק יותר. בבעיות ביצירת קשר, בקושי בקבלה עצמית או כל דבר אחר.
אם כך יתברר לך אז בהחלט מומלץ לפנות לגורם טיפולי. תוכלי להעזר בשרותי קופת החולים בה את חברה כמו גם במכונים הנותנים שירותים אלו במחירים מוזלים יותר.
בכל מקרה, טוב שפנית ואל תעצרי בנקודה זו.
המשיכי הלאה וראי ברכה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.