הקשר שלי עם הורי טוב אבל לא עמוק מבחינה רגשית ואני מרגישה שכל החיים זה היה חסר לי. עד כדי כך שהייתי ממציאה לעצמי חלומות שאני לא מרגישה טוב ואחרים דואגים לי ומטפלים בי ונוגעים בי. אני כבר בת 25 ואני עדיין אוהבת לחשוב על זה אבל אני מרגישה שזה לא יעיל ולא מציאותי. אבל אני ממש מרגישה צורך במגע אימהי ואני נבהלת מעצמי שאולי זה אומר שיש לי סטיות ח"ו... אני הולכת לפסיכולוגית ואני מרגישה שאני ממש רוצה שהיא תהייה אמא שלי. אבל כמובן שזה לא מציאותי וכל פעם כשאני הולכת אני מרגישה שמשהו חסר לי מצד אחד ומצד שני דווקא טוב לי עם זה שאני לא קשורה אליה יותר מידי. אבל כל פעם אני אומרת דברים שגורמים לה להסתכל עלי במבט שעושה לי טוב- שמשהו דואג לי . אני ממש מרגישה שזה מעיד על בעיה. מה אני יכולה לעשות כדי שלא להתמכר לצורך הזה?
תשובה
שלום רב,
היות ואת בטיפול, הכי נכון יהיה לפתוח את הנושא עם הפסיכולוגית, ולברר איתה האם זו בעייה, ועד כמה.
כללית זה לא נשמע בעייה קיצונית.
בהצלחה.