שלום רב,
אני בחורה תורנית הנפגשת עם בעל תשובה ממשפחה מסורתית. הבחור מתחילת תשובתו נמצא בלימודיו האקדמיים ולא נכנס לישיבה כלשהיא, אלא שיעורי תורה קבועים הנעים בין 3-2 פעמים בשבוע.
אנחנו מדברים על חתונה, וגם נפגשנו עם ההורים משני הצדדים.
משום שבאתי מבית דתי, הידע שלי מאד גדול בתחום היהדות וכו', והוא העלה את החשש הזה.
הוא ציין כי הוא רוצה כבר מאד להתחתן אך מצד שני רוצה בית קדוש, והוא חושש שאהיה יותר ממנו.
איך לתת לו להרגיש שהוא יותר ממני בתחום הרוחני? רצינו מאד מאד שיכנס לישיבה, אך כרגע זה לא רלוונטי לפחות בשנה הקרובה, כי רק עוד שנה הוא מסיים את הלימודים. אבל אנחנו גם לא מתכוונים למשוך את הקשר על שנה..
בהכל אנחנו בסדר גמור ב"ה, אנחנו גם שואפים לאותו כיוון. אך מה עושים עם הפערים הדתיים שהוא צריך להשלים? לפעמים אני משחקת אותה כאילו אני לא מכירה את מה שהוא מספר, ואני דווקא כן מכירה..
אשמח לעצהרעיון.
המון תודה.
התשובות שלכם כאן באתר ממש בונות.
תשובה
שלום
למה לשחק אותה? אני יודע שזוהר ארגוב באחד משיריו אמר שכולנו שחקנים. אבל אני חושב שעם בן הזוג לא צריך להיות שחקן. זה אולי המקום הבטוח והיחיד שלא צריך להיות בו שחקן בכלל.
גם לא צריך לדאוג שאת תהי מבחינה רוחנית יותר ממנו. אני יגלה לך סוד, בדרך כלל הנשים יותר רוחניות מהגברים. זה רוב המקרים. כשמגיעים משברים רואים את זה. הנשים יותר חזקות בעת משברים. התורה מגלה לנו את זה במצרים.
כאשר התקבלה גזירת פרעה, עמדו כל ישראל וגירשו את נשותיהן. עמרם אביו של משה רבינו, גירש את יוכבד ממנו. אולם, מרים הנביאה, בתו, אמרה כי פרעה הרי גזר על הזכרים בלבד ואילו עמרם גוזר גם על הזכרים וגם על הנקבות. בשמוע את דברי בתו, אמר: "ולריק ישראל מולידים!" "עמד הוא והחזיר את אשתו, עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהן. (מסכת סוטה פרק י"ב).
וגם מרים הנביאה היא זו שיצאה ממצרים עם תופים ומחולות ומכאן אמרו שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים.
הנה לך הוכחה ניצחת וחד משמעית. הסיבה שבני ישראל יצאו ממצרים ושהיום הזה אנחנו לא במצרים עבדים לפרעה היא בזכות הנשים! האמונה של הנשים יותר חזקה משל האנשים.
ויש לך עוד מקורות והוכחות רבות. לכן נשים מברכות "שעשני כרצונו" הנשים נבראו ממש לפי הרצון של הקב"ה. הן נבראו מאדם הראשון ולכן היו והן גם היום בדרגה גבוהה ממנו שהוא כאמור נברא מהאפר, מהבוץ.
לכן אתם ביחד צריכים לשתף את הכל. ואם את יודעת יותר ממנו אז תשתפי אותו ותלמדו יחד. הרי תמיד יש מה ללמוד ולדעת עוד. אם את יודעת יותר ממנו אין בכך כלום. אין במה להתבייש. את לא צריכה להתבייש ממנו ולא הוא ממך.
יש לכולנו הרבה מה ללמוד. גם אם אנחנו יודעים משהו בתורה, אנחנו לא יודעים כלום ויש עוד הרבה מה ללמוד.
אז אם את יודעת זאת הזדמנות שאת יכולה ללמד אותו ואז ביחד בע"ה תלמדו עוד.
אם תכבדי אותו ותעריכי אותו זה יותר חשוב מהכמות מה הוא יודע או מה לא. אולי הוא חושש שאת יותר ממנו ולכן לא תעריכי אותו כפי שהוא. אז תוכיחי לו שזה לא המצב. שאת מעריכה אותו, מכבדת אותו ואוהבת אותו וזה לא קשור כמה הוא יודע או לא. מה שחשוב זה ההשתדלות והכיוון הנכון.
אם שניכם באותו כיוון והוא משתדל, ואתם חושבים ורואים שטוב לכם יחד ורואים את העתיד שלכם יחד. יש לכם שאיפות ומטרות דומות בחיים. יש לו מידות טובות. והוא אוהב אותך. זה מה שחשוב. ולא הציון במבחן הידע התורני.
בהצלחה
ושנשמע בשורות טובות
שמואל, כולנו שדכנים