אני סיימתי שנה ראשונה באחת מהישיבות התיכוניות בארץ ואני חייב להגיד שהייתה לי שנה ממש קשה.
לא התרגלתי :לא לחוסר הפרטיות,לא ללזה שאני תלוי באחרים על דברים טיפשיים(שלא יפריעו לי לישון,לפתוח חלונות וכאלו-או שאני צריך לקוות שיוותרו לי ואם לא או להילחם או לוותר)וגם געגועים למשפחה.
הבעיה הגדולה היא שאני לא מרגיש בפנימיה תחושת איוורור שמו שיש בבית-אחרי שעות הלימודים אני מרגיש שאין לי מקום לנוח . ז"א ודאי שיש לי מיטה והכל אבל אני זוכר שלפני זה הייתי חוזר הביתה מהבי"ס ואז בבית צובר כוחות ,נח,יכול לנשום, ואילו בפנימייה אני מרגיש שלא מוצא את עצמי שם,ז"א אם אני לבד אני מתגעגע לשייכות שבבית ולאהבה והדאגה של ההורים ואם אני עם עוד אנשים אני מתגעגע לפרטיות.
אני מרגיש שבזמנים שאני בא הבייתה -רק אז כאילו נגמר יום הלימודים.
אבל מצד שני יש לי חברים טובים במקום וגם עם השכבה בכלל אני די בסדר.
אנא עזרו לי !!! זה דחוף עוד מעט תחילת שנת הלימודים:האם גם לכם(מי שהיה או עדיין בפנימייה) יש את הקשיים האלו?? האם התגברתם וכיצד??
האם עליי לחכות וזה יעבור??או שכדאי לדבר עם ההנהלה ולבקש מהם משו ,אם כן אז מה??
תבינו שאני לא יכול לעבור למקום חדש,האפשרויות הם או לעשות אקסטרני(דרך אגב -האם מישו מכם עשה אקסטרני או יודע על זה משו) או ללכת למקום שאני לא מרגיש שם בנוח ואני רק אחכה לסיום שמינית.
בבקשה תענו לי ותעזרו.
זה חשוב ודחוף!
תשובה
שלום רב,
התחושות שאתה מתאר מוכרים לרבים וטובים.מדובר בקשיי פרידה והסתגלות, ואולי גם רגישות. במידה ואתה חושב שהישיבה מתאימה לך ויש לך מוטיבציה להתמודד, כדאי להמשיך.
יש מרכיב של זמן, אך יתכן גם שהקשיים ימשיכו, ואולי אף יתגברו. הדרך להתמודד היא לשתף מישהו, חבר אחד קרוב, ולשוחח איתו. עצם השיתוף עשוי להקל. כמו כן לדבר בצורה פתוחה גם עם ההורים, ולחשוב איתם מה עשוי להקל, ביקורים שלהם בישיבה או יציאות לחופשה קצרה כאשר אתה ממש במצוקה.
דרך נוספת היא לדבר עם מישהו מצוות הישיבה איתו אתה חש בנוח, ר"מ יועץ חינוכי או מישהו אחר.יתכן ויסכימו לשחרר אותך כאשר אתה מרגיש מאוד רע, או דרך אחרת.
אני מניח שתופתע לגלות שיש אנשים שיבינו, וויסייעו או בתמיכה רגשית ואולי אף בעצות מעשיות.
בהצלחה.