בוקר טוב,
אני צעירה רווקה שמנסה למצוא את הבחור הנכון. הבעיה שעם החיפוש או יותר נכון עם ההמתנה לשידוך (ע"י חברים) אני נהיית עצובה ומתבודדת כשאני רואה את הבנות שיוצאות ושיש להן קשרים רציניים-זה קורה בלי כוונת תחילה. מן קנאה לא מוסברת כזאת.
אני רוצה ומתפללת (אני רצינית... וזה לא כ"כ אופייני לי לקרוא שיר השירים. אני לא דוסית כזאת)
שאנשים ,ובמיוחד חברות קרובות, ימצאו את הבחור הספציפי בשבילן. אבל כשזאת לא חברה קרובה אני נהיית שוב קנאית ועצובה כזאת ממש דיכאון.
למה זה קורה? הרי לי פירגנו כשהייתי בקשר...
וחוץ מזה אם להן לא יהיה זה לא ישנה את מצב הרווקות שלי... ככה שזה אפילו לא שייך אליי (לא בקשר ישיר).
גם אצל בנים יש את הקנאה הזאת או שזאת הנחלה הבלעדית של המין הנשי?
בכל מקרה, מה ניתן לעשות (חוץ מלהכריז בכל חוצות העיר שאני מחפשת להכיר)??
עבודת המידות לא כ"כ עובדת אצלי בנושא הזה. פשוט תקועה במקום.
המשך יום טוב
אשמח לתשובה
תשובה
שלום
1. קנאה זה מידה לא טובה, אבל כמובן שמדובר בדבר טבעי שיש גם לגברים ולכל המין האנושי. יש גם קינאת סופרים שיש בה גם דבר טוב שהיא מרבה חוכמה.
כך שהדבר הטוב הוא להשתמש בקנאה הזאת למשהו טוב, כמו שאומרים, אם אי אפשר להיתחרות נגד מישהו אז פשוט ניקנה אותו. אותו דבר כאן.
צריך לתעל את הכוחות שטמונים בקנאה כדי להוסיף לך כוחות כדי לחפש את בן זוגך. אי אפשר רק לסמוך על חברים שימצאו לך את יקיר ליבך (אם כי גם אותם צריך כל הזמן לבקש ולדרבן שיציעו לך הצעות), אבל צריך לפנות גם לשדכניות או לכל גורם אפשרי מבחינת "שלח לחמך על פני המים".
להתפלל זה דבר נכון לעשות (לא צריך להיות "דוסית" כדי להתפלל, כל אחד יכול). כל דבר שאדם רוצה בנוסף למאמצים שהוא עושה הוא צריך לבקש ולהתפלל כי הכל הוא מאיתו יתברך. צריך גם להתפלל שיעזור לך עם מידת הקנאה (יש שאוכלים קינואה כדי לשלוט במידה הזאת אבל זה הבלים).
יש גם שבתות פו"פ שכדאי ללכת לשם, לאו דווקא כדי למצוא את בן הזוג (מה שגם יכול לקרות) אלא כדי ללמוד דברים חדשים, ולהכיר חברות חדשות ולשנות בעיקר את האוירה. לשבור את השגרה.
בהצלחה,
שמואל, כולנו שדכנים