אני לומד בישיבה גבוהה כבר הרבה שנים, בזמן האחרון התחלתי לברר כמה שאלות מאוד עקרוניות בנושאי חברה מתוך כך אלו לי כמה שאלות גם בתחום הפמיניזם שאני מתקשה בהם זמן רב ואם תוכלי להאיר לי אור בנושאים אלו וכן להפנות אותי למקורות זה יעזור לי מאוד כדי להגיע לאמתת של תורה:
1) כתוב בגמרא בפירוש שנשים לא יכולות לפסוק הלכה אז שמעתי הרבה פירושים לדברי הגמ' הפירוש הכי "פתוח" היה שנשים יכולות לפסוק הלכה מתוך ספרים(שו"תים,וכו') אך אינם יכולות לחדש הלכה חדשה.
2) אם נומר שתפיסתם של חז"ל היתה בהתאם לתקופתם וממילא יוצא מכך שפסיקתם ההלכתית ואם נלך יותר רחוק אפילו דרישותם את הפסוקים היתה שובניסטית ואינה מתאימה לתקופתנו לדוג' בקידושין: שחז"ל דורשים מהפס' "כי יקח" שהגבר לוקח את האישה ואין האישה לוקחת את הגבר אז נוכל לומר שהם דרשו את הפס' בהתאם לתקופתם וממילא דרשותיהם יאבדו תוקף, וכן נומר שחז"ל למדו שהגבר מחויב ללמוד תורה ולא האשה גם מאותה סיבה שכתבתי למעלה.
*כשאני שואל את השאלות הללו יש לי תחושה עמוקה שאני נכנס פה לתפיסות רפורמיות.
תשובה
שלום יוסי,
הרשה לי לפתוח בסופה של שאלתך, אני חשבתי לתומי שתורה יש ללמוד מפי אומרה. השאלה איננה פחות שאלה והתשובה איננה פחות תשובה, אם היא דומה לרפורמים. היא גם לא הופכת פחות אמת. כבר ר' ישמעאל מצא עצמו נהנה מדבר תורה של 'מין אחד' מבלי שחש שהדברים לא נכונים. אמת, הוא חשב שהוא ראוי על כך לעונש,אך לא חשב שהדברים לא היו תורה. הוא עסק אם כן בפוליטיקה ואילו אתה טוען שברצונך להגיע לאמתתה של תורה!!!!
ועכשיו לעצם שאלותיך. חבל שלא אמרת על איזה מקור אתה מדבר. ובאיזה פרשנים אתה מעיין להבנתו. זה היה הופך את השיח משיח של פחדים לשיח של תורה. אבל עקרונית שאלת מעורבותן של נשים בתורה ולימודה קשורה לכל האשכול הגדול של נשים, הנהגה, לימוד חשיבה פתיחת פה. זה במהותו הענין מאחורי המושג 'קולך'. ואגב אורחא גם כאן יש שיתוף מסוכן, כבר פאולוס בברית החדשה ציווה על נשים שלא לדבר בכנסיה (האיגרת אל הגלטים). האם זה מכשיר את הדיון או פוסל אותו בעולם היהודי? ואולי זו מבחינתך ההוכחה שזה נושא ראוי בעם ישראל? או שמא דווקא לא? מבחינתי זה מוכיח שאכן בתקופה זו שהיא זמנה של המשנה, וראשית התקופה אמוראית, שאלת השותפות של נשים איננה שאלה יהודית מובהקת אלא שאלה חברתית. ואילו כיום בתחומים רבים הנסיבות משתנות. ואסור שלא תמצאנה את מקומן בעולם היהודי.
ואשר לשאלתך השניה. אכן כן, בכל פסיקה יש מרכיב חשוב של זמן ומקום. מרכיבים אלה גם משתנים במרוצת הדורות. ועל מנת שתורה תשאר נצחית היא תמיד היתה ערה להן.
לשם כך יש תקנות וגזרות בהלכה היהודית. ושערי פרוש אינם ננעלים לעולם.
וחידושים נכתבים כל דור בשפתו ומושגיו. פמיניזם, היא השפה של דורנו. ומודעות לקולם של גברים ונשים מעבר לעולם הרבני הם חלק מעולמה של יהדות ותורה. וטוב שכך!!!
ההבדל הגדול בין דורנו לדורות ראשונים הוא 'הפחד מן הרפורמים'. חז"ל לא חששו, ואם תרצה לומר הם היו הרפורמים של עצמם. שאלו שאלות על שינויים חברתיים והסיקו מסקנות הלכתיות בעקבות 'משרבו עוברי עבירה' או 'משרבו המנאפים'. עיתים החמירו ועתים גזרו ועיתים בטלו. הכל לפי צורך השעה והציבור. ראה את נימוקו של הילל הזקן לפרוזבול 'ראה הלל שהעם לא עושים מה שכתוב בתורה..התקין פרוזבול'.
פחד הוא מלווה גרוע מאד לשיקול דעת. עדיפה ממנו שמחת תורה, ויראת שמים.
בברכת שנה טובה
חנה ספראי