שלום! אני נשואה זה 5 חודשים לבחור ישיבה, יצא לנו לדבר על פוליגמיה ביהדות ולתדהמתי גיליתי שהוא חושב שנישואין לשתי נשים זה בסדר וטוב, ואני שואלת היכן המוסר? מהי עמדת התורה? הרבנים? שמישהו יושיע אותי ויתן לי הוכחה מהתורה שזהו חוסר מוסר ושהתורה כן מוסרית!!! שרון
תשובה
העולם החברתי בו 'דברה תורה בלשון בני אדם' בזמנה הכיר פוליגמיה והתורה לא אסרה זאת.
אך חז"ל למדו אותנו שהתורה קימת רק עם תורה שבעל-פה. כלומר, רק עם פירושים שכל דור ודור מעצב לתוך דברי התורה על מנת שלעולם תהיה תורה חיה בבחינת 'דברי אלוקים חיים'. כבר במאה העשירית בתקופת הראשונים רבינו גרשום מאור הגולה, לאור תורת המסור בדורו, והבנתו החברתית תקן תקנה שאוסרת פוליגמיה. ואכן במערב התקנה הפכה הלכה יהודית. חייבים לצייין שבעולם המוסלמי בו מקובל היה שיש לאדם נשים אחדות לא התקבלה התקנה במסגרת היהודית, ויש מי שדוחף כיום ריבוי נשים בחברה המזרחית מתוך מגמות פוליטיות של חיזוק כביכול של ה'ספרדיות' מבלי לחשוב על משמעות הדברים במאה העשרים ואחת ובחברה שלנו כפי שהיא חיה ומתפקדת.
תקנות קיימות בדיוק כאשר מתברר שיש לעשות התאמה בין מושגי חברה ומוסר ודין התורה. רבינו גרשום מאור הגולה תיקן והציבור קיבל על עצמו וזו ההלכה המקובלת במדינת ישראל מאז הקמתה. כלומר, עולם הערכים הכללי ניפגש עם עולם המשפט, ועולם ההלכה לכלל יחידה מוצקת של מוסר מקובל בחברה שלנו. המתאים לאורח החיים, לתובנות פסיכולוגיות, ליכולות כלכליות ורפואיות כפי שעולמנו מבין אותן. זה תפקידן המוצהר של תקנות שהופכות לחלק בלתי נפרד מן ההלכה היהודית.
ואם מותר לי לחזור ולצטט משאלתך "שהוא חושב שנישואין לשתי נשים זה בסדר וטוב" אני הייתי מוסיפה למי טוב? שתי נשים הוא קושי כלכלי ורגשי בלתי אפשרי לא רק בימינו, אבל על אחת כמה וכמה בימינו ובחברה שלנו. מי משלם את מחיר הטוב הזה? בצדק את אומרת זה לא מוסרי. לזה יקרא בלשון ההלכה שקיימת אפשרות להיות נבל ברשות התורה.
מקרה דומה הוא שאלת העבדות. כיום להחזיק עבדים הוא מעשה בלתי מוסרי והייתי אומרת בניגוד לתורה ורצון הבורא למרות שהתורה מלאה בדיני עבדים.
הרמב"ם והרב קוק שניהם סברו שעולמנו המסורי לא מתאים למקדש וקורבנות, אך התורה מלאה בדיני קורבנות. בשעתם זו היתה דרך הישר והטוב לעבודת הבורא, וכיום עבודת השם כולה בדיבור ותפילה וטוב ומוסרי שכך. בדוגמאות אלה אני מנסה להבהיר לך, שהסתמכות על ציטוטי פסוקים איננה בהכרח דרך ה', או דרך המוסר והיושר. בדיוק לכן הקימו חז"ל את דרך לימוד התורה. על מנת שלא נהפוך למצטטים אלא לחושבים לומדים מעינים ואנשי חסד ומוסר.
ועכשיו מן הראוי לדבר גם על השוויון כערך:
בתורה כקללה לאישה נאמר 'והוא ימשול בך'. זה תיאור מצב ולא ברכה, אם כי המונח משמש כמובן גם בהלכה היום, בעיקר כשבאים לדון בגירושין, וחבל שכך.
לא תמצאי רבנים שיעסקו בכך כערך תחת החופה, במקום זאת אנו מברכים בשבע הברכות על אהבה ואחווה ושלום ורעות, ובשנים האחרונות מרבים לדבר, דווקא בהקשרים רבניים, על זוגיות טובה שיש בה קדושה, או על משמעות קדושה בזוגיות. כלומר יש לנו מילים חשובות בנות זמננו למושגי נישואין. איש לא טוען ש'הוא ימשול בך' בונה את אותה הזוגיות המבורכת ומקודשת. ובצדק, כי שלטון והכנעה יוצרים מערכת יחסים הירארכית שאיננה המערכת המוסרית והערכית עליה אנו שואפים להשתית את חיינו.
לשאלה זו קשורה גם שאלת העגונות.
אף רב אינו משבח את תופעת העגינות. נשים עגונות הם החצר האחורית של ההלכה, תופעה איומה ובלתי מוסרית. קיים ויכוח נוקב כמה יש, אך כל מי שמעורב בנושא מסכים שההלכה חייבת למצוא פתרונות כדי שבנות ישראל לא תסבולנה בשם תורת ישראל שחייבת להיות טובה ומוסרית. בעית העגונות צומחת מאוירה זוגית עכורה, ומתפיסה של חוסר שוויון ביחסים בין בני הזוג. הבעל מנצל את 'הוא ימשול בך' ורשאי כמובן לשאת אישה שניה לפתרון צרכיו, אותו פתרון לא קיים ביחס לאישה שמיד נופלת לדין נואפת. אין לי פתרון הלכתי אך אין ספק שחוסר השוויון הזה גורם במקרים עכורים לתוצאות איומות ובלתי מוסריות בעליל. לא קיים רב שאינו מבין שצריך להימצא פתרון במסגרת ההלכתית.
במילים שלי הזוגיות, הצוותא בין שני בני הזוג, החדרת ערכים של צוותא כלומר של שוייון ושיח משותף בין השניים הם דרכנו הערכית לפתור את אי ההתאמה במערכת ההלכתית, אי התאמה הזועקת לשמים באלפי עגונות.
הרעיון של יותר מאישה אחת מחריף את חוסר השוויון ואת 'הוא ימשול בך'. הפתרון שיש לגבר יותר מאישה אחת, הופכת אותו מיד לבעל ההחלטה, היכן ומתי להיות עם מי. המצב מעניק לו יתרון וכוח בכל מערכת זוגית כלשעצמה, והמון כוח להתסיס בין הנשים. פתרון לא שווה המקנה לצד הגברי עוצמה ומשפיל את הצד הנשי פוגע ישירות בערך השוויון כשלעצמו, וזה מעשה בלתי מוסרי! במילים אחרות זו פגיעה בערך מאד חשוב שההלכה והתודעה הדתית היהודית מטפחת מזה שנים בעמל רב.
גם אני יודעת ששאלת השוויון יש לה גם צדדים אחרים, היא מטילה אחריות על שני בני הזוג, הופכת את האישה מתינוקת מפונקת או שפחה חרופה לאדם בעל אחריות ועמדות. כן, גם זה ערך בעולמנו, לא תמיד נוח אך תמיד ערכי. לכך אנו מחונכות בכל מערכות החינוך שלנו כי אלו ערכים מקובלים בעולמנו. לא גן של שושנים אבל ערך יהודי דתי וכללי.