כבוד הרב שלום.
אני מדריכה בבני עקיבא של שבט מעלות (בנות כתה ו)(של עולות חדשות מאתיופיה)
לקראת מעברן לחטיבה היתי רוצה להעביר פעולות על בחירת בית ספר מתאים(בית ספר דתי...)
אם יהיה לך רעיון כיצד אפשר להעביר את הדבר או מה יש לומר....אשמח ואודה לך על כל מאוד!
תודה רבה מראש.
טלפון :
סניף :
תשובה
הנושא: לגרום לחניכות להמשיך בבי"ס דתי
גיל: שבט מעלות
יחודיות
: בנות עולות מאתיופיה.
לתמר, שלום וברכה!
נושא חשוב זה, שאת מקווה להשפיע עליו, יקבע אי"ה את עתידן של הבנות.
מכיוון שאנון עוסקים באוכלוסיה המתמודדת עם קשיים רבים בחיי היומיום, יש סיכוי טוב, שההבנה הנדרשת, למרות שמדובר בנושא כבד, תמצא אצל החניכות. הסיכוי להצליח טמון בשאלה, אם נוכל לגייס את כוחות הנפש שבת רגילה להשקיע כדי להתמודד עם קשיי החיים, לטובת ההתלבטות בנושא זה, של היכן להמשיך ללמוד.הכיוון צריך להיות:
א. אני אדם עצמאי, אני היא זו שבוחרת את דרכי וקובעת את עתידי. חשוב שתזכרי שאין הדבר מובן מאליו. המסר שבנות כאלה מקבלות מן הסביבה , בדרךם כלל, הפוך: אין לך כוח, מה שיקרה יקרה, ממילא תסחפי עם הזרם. נגד זה את מנסה להשפיע לכיוון של תחושת יכולת ועוצמה, חופש בחירה.
אפשר לעבור ולסקור את ההתקדמות שהתקדמנו מלידה ועד היום: תראי להן את ההתמדה בכיוון של עוד וטעוד עצמאות ואחריות לתוצאות, ככל שעברו השנים וגדלנו.
אפשר להראות להן את ברכה רביעית בתפילת העמידה, שבמוצ"ש משלבים בה את ההבדלה, כי כדי להבדיל בין קדש לבין חול אדם זקוק לבינה ודעת.
להסביר שעכשיו גדלנו והתבגרנו, ויש דעת, וזה אומר שאנו מקבלות הכרעות משמעותיות וכבדות, לפעמים גפם המבוגרים מתייעצים בנו, כי התבגרנו.
השלב הבא ימקד אותן ב"סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר: ראשית עלי להחליט מה מטרותי בחיים, ורק אז לבחור בדרך הטובה להגיע למטרות אלו.
מה המטרות? עלייך להכיר ולכבד, שבבירור זה יעלו, בהתחלה לפחות,בעיקר מטרות חומריות, ובעיקר בהגדרות שהן על דרך השלילה: "אני רוצה לא להיות ענייה כמו ההורים" "אני לא אהיה חסרת מקצוע כמו אמא" "אני לא אגור כאן,במקום הזה".
למה? א. כי הגדרה שלילית קלה יותר מחיובית. ב. כי בתחילת גיל ההתבגרות אדם מגדיר מיהו עצמו דרך שלילת תופעות בעולם המבוגרים. רק בעוד מספר שנים, נוכל לנסות ולכוון את הנערה, להעריך ולכבד את היופי והעושר הטמוןבמורשת המשפחתית שממנה באה. חשוב מאד שתתיחסי לכך, שגם אצל ההורים יש דברים חיוביים, רק קחי בחשבון שרוב החניכות עדיין לא די בשלות להכיר בכך.(ומה אתך?...)
נסי למצוא אתן יחד מספר מודלים לחיים מספקים, מכובדים, בעלי ערך, שהן ואת מכירות. בזמן הכנת הפעולות נסי להזכר באנשים שפגשת בדרכך, וחייהם ראויים להערכה בעינייך, כחיים שעברו שימוש ומיצוי.
בבחינת:
&& "ואברהם זקן בא בימים"- שכל יום ויום מחייו בא לידי משמעות!
&& כשסיפרו לר' ישראל מסלנט על רץ אולימפי ששבר את השיא, והגיע 2 שניות מוקדם יותר, שאל ר' ישראל ומה הספיק הרץ לעשות בשתי הדקות שחסך?...
אין לי ספק, שיש אנשים שמשרתים ערכים, מתמודדים מול קשיים, ממלאים אור בחייהם ו/או בחיי זולתם , עובדי ה', אידיאליסטים, שחייהם ראויים לחיקוי.
חשוב מאד לשלב בין הדוגמאות שהכנת לסיפורים שלהן, כי ההק4שבה חשובה עוד יותר מן הדיבור!! חניכה שחשבה, והגדירה מי בעיניה ראוי להיות מודל לחיים טובים, עושה צעד חשוב לקראת היותה אדם חושב ובחר.
גם אם הציגו מודל שלא נראה לך, נסי להתחבר למשהו פנימי במודל. לדוגמא: נינט? את מתכוונת שילדה מעיירת פיתוח הוכיחה לכל המבוססים מהמרככז שהיא טובה כמותם? היה לה אומץ! כך צימנעי מלפסול, ובכ"ז תצליחי לכוון את הדיון.
בפעולה זו, שלישית ברצף, (נראה לי שנושא האחריות שלי לחיי, והיכולת שלי להחליט על גורלי ולכוונו יקח 2 פעולות)
תנסחי יחד אתן כמה תכונות במטרות שנבחר: משהו שגורם לי אושר ושמחה, ולא חמריים בלבד(אם כי מקצוע מפרנס הוא מטרה ראויה וחשובה, ודאי לחבר'ה שלך),משהו שמגדיר אותי כחלק מקבוצה שבעיני גאווה להשתייך אליה(גאווה דתית בונה בטחון עצמי ומוטיבציה), יכולת לתרום לחברה שממנה באתי, יכולת להתקדם בחיים(לאן?) ועוד.
אם הפעולה ביום חול, תכיני אפילו פלקט מאיר עיניים עם המטרות.
לדעתי, זה הרגע לעבור לתעמולה נטו, שתסביר למה חינוך ממ"ד (ואם זה ריאלי במקום שלכן- למה חינוך אולפניסטי) יקדם אותן יותר למטרות.
(שילבתי רק מעט מקורות, כדי שלא לפגוע ברצף ובריכוז בדיונים.)
בהצלחה.