שלום! אני נשואה כ10 שנים לבעל טוב ומקסים.
התחתנתי רק מתוך הכרה שכלית שאנחנו מתאימים ועם הרבה תפילה לקב"ה שיצליחו הנישואים. מתחילת נישואינו ועד עתה איני חשה שלמות עם נישואי. אני חושבת שהדבר נובע בעיקר מכך שאני מרגישה שבעלי לא מספיק "גבר" מה שנקרא. מפריע לי בעיקר שהוא לא יוזם יחסים יותר מפעם בשבוע, גם אם אני מראה לו שאני זקוקה לזה ויש תקופות כמו בהריון שאני כל כך זקוקה לחמימות הזו ולא מקבלת אותה, זה מעיק עלי מאוד. כמובן שדיברתי איתו על הענין בדם ליבי, זה הועיל לשבועיים בלבד, והוא שכח מהעניין. כל זה מרחיק אותי ממנו מאוד. אני כל הזמן מתחרטת בליבי על כך שהתחתנתי ללא רגש, כועסת על עצמי ועל הקב"ה שהביא אותנו למצב כזה. כמובן שיש דברים נוספים שלא מסתדרים אבל העניין שהוא לא גבר מספיק, לא יודע להתחיל איתי, לחזר,להיות החלטי בחיים, לשדר עצמה מפריע לי ביותר. אנא עזרו לי
תשובה
שלום וברכה,
חיי נישואים מצריכים בחירה תמידית לא רק בשלב של קבלת ההחלטה אלא בכל עת עלינו למעשה לבחור האם אנחנו רוצים להיות כאן, להיות שותפים לפעול או שמא אנחנו רוצים לנתק מגע, להיפרד וללכת למסלול חיים אחר.
הזכות שלנו ואף החובה שלנו לבחור תסייע לנו להנהיג את החיים שלנו ולראות אותם באור חיובי ובונה.
גם את למעשה בוחרת, את בוחרת להישאר באותה עמדה מלפני עשר שנים בה החלטת/ הסכמת להינשא, אין לי ספק כי אולי לא היה בעת החתונה את אותם רגשות שדמיינת שצריך להיות (וגם את זה צריך לבחון מי אמר מה צריך להיות) ואת בוחרת להישאר באותו מקום כמוב עבר.
פתחת את שאלתך באמירה כי את נשואה לבעל טוב ומקסים, אשרייך כי הקושי הקיים אינו מעיב על כל שדה הראיה, הקושי הקיים מאפשר לך להמשיך ולראות את הטוב הקיים את הברכה ואת הטוב בבעלך ותרומתו לבית. ואף שישנו קושי עליך למעשה לבחור מה את רוצה לעשות.
אפשרות אחת היא לחנך אותו, לשנות אותו, להסביר לו כמה הוא לא בסדר.
אפשרות שניה, היא להגדיל את ראיית הטוב, להבין כי איש מאיתנו אינו מושלם, לא במישור הפרטי לא במישור הזוגי ולא במישור המשפחתי והחברתי.
לקיחת אחריות מצידך על החלק החסר לך, אין לי ספק כי תביא לשיפור. והראיה לכך כי כאשר אכן דיברת עימו הוא שמח לשתף פעולה, אבל הוא שכח, האם הוא שכח מפני שהכל היה הצגה או שהוא שכח כי אין בו את הרגישות הנצרכת לך אבל אין הדבר קורה מתוך רצון להרע להכאיב או להקשות.
אם ברור לך כי ודאי אינו רוצה להכאיב, ודאי אינו רוצה לצער או להקשות, הרי שודאי אינו מתכוון לפגוע בך, ואם כך לקיחת אחריות על החוסר הקיים, הבנה כי בידיך לבחור כיצד תחווי את חיי הנישואין שלך, האם כמשימה של בחירה מתמדת ורצון לבנות יחדיו ולהמשיך את הבנייה שכבר בניתם עם בעל מקסים וטוב כדבריך, או שמא להטיל עליו את האחריות ולבחור ללכת לכיוון אחר.
אין לי ספק כי בידייך הבחירה, לעיתים הדבר מצריך הליך של יעוץ זוגי, לעיתים הדבר מצריך עבודה אישית של כל אחד מהצדדים. בצד לקיחת האחריות עליך, ודאי יש מקום לשיח בינכם, פעמים ברמה האישית ופעמים מונחה (ואם הכותרת היא משבר ודאי שנכון שהשיח יהיה מונחה עי איש מקצוע, והחכמים פונים לקבל הכוונה ועזרה בטרם עת ולא כאשר המצב מגיע לסף תהום, והפניה בטרם עת רק מעידה על גדלות הפונים שמבינים כי הם זקוקים להכוונה ועזרה חיצונית על מנת לשקם את הקיים ולהוסיף לבנות עוד ועוד), ולדבר יחדיו ולפעול, להביע את הקשיים ואת החוויה שלך ובמקביל להקשיב, להקשיב לאישך, לעולם שלו, להבין מאיזה מקום הוא "פשוט שכח" אחרי שבועיים, וכאשר הנחת היסוד היא כי זה לא נבע מרצון להרע או להצער הרי שודאי כאשר תביני את עולמו יקל עליך לקבל זאת.
אנו בוחרים כל העת, גם דברים שהם פשוטים לנו אנו יכולים להחליט האם לעשות אותם מתוך מודעות ובחירה או שמא ללא בחירה (אבל גם זה סוג של בחירה).
יהי רצון כי הטוב שאת רואה, וב"ה את אכן רואה טוב, יאציל על הכל וביתכם יהא מלא אור ושמחה שפע וברכה, אחוה ואהבה שלום ורעות ועליה מתמדת כל העת.
בהצלחה רבה
אודי רט
רב משיב מכון פועה