האם לדעתך (כמטפל בגישות "קלאסיות" יחד עם היותך מחויב לערכי התורה) הומוסקסואליות הינה סטייה? (או "נטייה" אסורה) האם כמטפל דתי אתה רואה עצמך מחויב להנחיות הAPA או להנחיות "רבניות" כלומר (במקרה שמדובר בבחור דתי שמבקש שינוי) האם תסייע לו להשתנות?
תשובה
שלום רב,
כמעט כל מרכיב בשאלותיך דורש דיון בפני עצמו. אנסה לומר משהו בנושא בקצרה:
א. גישות "קלאסיות" בדרך כלל הכוונה לפסיכותרפיה דינמית, השאלה האם לכך התכוונת, וגם כאן ישנם גישות שונות. סטייה היא מושג שניתן להגדיר אותו על המישור הערכי, או על המישור הפסיכופתלוגי, מקובל היום לא לסווג נטייה הומוסכסואלית כסטייה פתלוגית, אך נורמטיבית, תלוי באיזו חברה מדובר ומהן ערכיה.לפי התורה מדובר בהתנהגות אסורה, ולא נטייה אסורה.
ב. המחויבות של מטפל היא לעזור למטופל, ובראש ובראשונה לפי הסימפטומים שהוא מעלה וסובל מהם. במידה ומטופל מבקש מהמטפל כיוון שלהערכת המטפל לא נראה שיעזור לו, הוא ינסה לשכנע ולעבוד איתו על הנושא. במידה והמטופל מציג התנהגויות המנוגדות לערכי המטפל, ישנם הגדרות בחוק באיזו נקודה המטפל חייב לסרב, וחלה עליו חובת דיווח, ובתחום האפור העניין נתון להכרעה אישית של המטפל.כאשר מטפל חש שהוא לא יכול לעזור למטופל בגלל קונפליקט ערכי פנימי שלו, עליו להיות גלוי עם המטופל ולסיים את הטיפול.
ג. מטפל פועל בהתאם לתיאוריות והכשרה מקצועית מקובלת, ולא בהתאם להנחיות "רבניות". לרבנים יש סמכות הלכתית וערכית, אבל לא מקצועית. רוב הרבנים מכירים בגבולות אלו ולא מתערבים בנעשה בתוך הטיפול.
כאשר מדובר בבחור דתי שמבקש שינוי של הנטייה המינית, ניתן בהחלט לעזור לו בכלים מקובלים של אמפטיה, תמיכה רגשית, בדיקת אלטרנטיבות חברתיות ודרכי התמודדות התנהגותיים.כל זה, תוך אמירה גלויה שמדובר במשימה קשה, הגובה מחיר רגשי. ההחלטה לעשות שינוי היא של המטופל ובהתאם לרצונו, והמטפל מסייע לו תוך אחריות כוללת למצבו הנפשי, ובמידה והרצון לשנות עלול לפגוע בו המטפל מנסה לאזן. ה-apa אוסר על הבטחה של המטפל שיש לו שיטה, פטנט, או יכולת מקצועית נעלמה לשנות לו את הנטייה המינית. כלומר "טיפולי המרה" בהגדרה.
לפי עקרונות אלו אני נוהג.