בס"ד
ערב טוב.
העברנו לחניכים שלנו (כיתה ז') מערך בנושא של חיפוש הדרך שלי- דיברנו על מספר נקודות:
- הפער בין המצוי לרצוי בחיים.(לעצור ולבדוק את עצמנו).
- מה מונע מהמצוי להיות הרצוי (יצר הרע, סדר עדיפויות מעוות וכו')
- הדרך היא למצוא דבר שבו אנחנו רוצים להשקיע בזמן הקרוב: נקודה פנימית שתנחה אותנו.
אנחנו רוצים לסיים את המערך עם מקורות שקשורים לנושא. יש לרב רעיון?
תודה רבה!
טלפון :
סניף :
תשובה
למדריכים ערב טוב!
המסע להיכרות עם האני הפנימי, הרבה ברכה צפונה בו. הרב קוק ב"אורות הקדש" מדבר על :"ואני בתוך הגולה"-המצב שבו העצמי של האדם נעלם בגלות הרעשים וטרדות החמריות, ושוב אינו מסוגל לגילוי-עצמי ולמציאת הנתיב המיוחד לו בעולמו.
מבחינת המשך העבודה, נראה לי שיש שני נתיבים מאד מתאימים, שחשיבותם רבה.
אני רק תוהה, האם ילדי כתה ז' בוגרים דיים לעבודה זו:
* הראשון- קבלה על עצמי לתיקון מוגדר.
* השני-תפילה.
* קבלת התיקון העצמי המוגדר, מכילה המשך של מה שעסקתם בו, רק ברמת יישום מעשי. המדובר בתיקון שבין אדם לליבו, שאולי משתפים בו, אם רוצים, חבר קרוב מאד. דבר-מה שאדם מקבל על עצמו מכאן ולהבא, מתוך הבנה שקלקול זה רצונו לתקן בנפשו בתקופה זו.
* העיסוק בתפילה, ימשוך את העוסק כלפי מעלה, ויזין אותו ויחדש את חיותו. התפילה, באחד ממובניה יש בה פלילים. משפט. מדובר במשפט עצמי: על מה אני מתפלל באמת? היכן כוונת הלב? האם הלהט שלי הוא דווקא בבקשת דעת- כי האני שלי נתון בעיקר להצלחה בלימודים? או לרפאנו, כי לצערנו מישהו יקר לי בסכנה? או לפרנסה, כי אני נתון במירוץ רכישות מול חברי, וזקוק לפרנסה להורי כדי שיקנו לי נעל ספורט יקרה? מכאן=הדבר שעליו אני מתפלל הוא האני שלי! הבקשה הכנה משקפת את אישיותי. זה עובד גם הפוך: כשחז"ל חינכו אותנו לבקש על בניין המקדש, או לבקש כל בקשה בלשון רבים, כוונתם היתה מעבר לתפילה עצמה, לחנך אותנו למה ואיך נכון לרצות. בלשון אחרת: מי ראוי להיות.
קטע שאפשר להשתמש בו, הוא קטע מאת הרב ארז דורון:
ב"מעשה בשבעה קבצנים", מספר ר' נחמן אודות מלך, שהיה לו בן יחיד ואהוב, ועשה לו משתה, עוד בחייו, להעביר לו את המלוכה. ובתוך שמחת המשתה אמר המלך לבנו: "היות שאני חוזה בכוכבים,ואני רואה שאתה עתיד לרדת מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה,רק תהיה בשמחה."
המלך הוא הקב"ה מלכו של עולם, רוצה למסור לנובניו האהובים את המלכות בעולמו. באותו טקס הכתרה, שנעשה מן הסתם בעולם העליון, אומר מלך לבן, שהוא "חוזה בכוכבים" את עניין ירידתו מן המלכות. ע"פ טבע העולם,וטבע הסכנות הרוחניות המצויות בו,מן הנמנע שהאדם לא ישגה ולא ימעד, ולו במעט, ממדרגתו הרוחנית, מדרגת בן המלך.ועל כן, מודיע המלך לבנו את העתיד להתרחש עמו.אולם בנוסף להודעה הוא נותן לו עצה:"ובכן תראה שלא יהיה לך עצבות.." עצה מוזרה, כמעט בלתי-אפשרית…כאן מלמד ר' נחמן את האדם עצה גדולה על נפשו. בן המלך המושלך מן הארמון איננו חדל בשל כך להיות בן-מלך. את שייכותו הטבעית לאביו, לא יוכל שום כח שבעולם להכחיש. הוא עלול להקלע למצבים, אבל השפלות לעולם לא תהיה מהותו. מצב מול מהות, אלה מילות המפתח. היודע להבדיל בין שתיהן, יודע גם לשמוח ולו במצב הקשה ביותר.
"בנים אתם לה' א-לקיכם."… מה שאנחנו בעצם,דהיינו נשמותינו, איננו אחר מאשר:"חלק א-לוה ממעל". ניצוץ ממאור אינסוף.
"א-לקי נשמה שנתת בי טהורה היא."
גם אם ירדת, ירידה היא רק מצב שאפשר לתקן. אבל מהותך הניצחית, הרוחנית, כבן אל אביו, לעולם לא תוכל להשתנות. ארז משה דורון.
(ור' בעניין זה במהר"ל נצח-ישראל, ראשית פרק י"א.)