שלום לך,
קראתי את התשובה שנתת לי לגבי כיצד יש להתייחס שעולות מחשבות על ארועים טראגיים שקורים ואת הצעת פשוט לא לנסות להתנגח עם מחשבות אלו אלא כן לתת להם לעלות וכאילו להשלים עם הכאב שהם יוצרים שזהו בעצם רמז או סימן לאיך להתנהג עם דברים.אני מסכים איתך שמלחמה חזיתית במחשבות עצובות או מפחידות עושה פעולה הפוכה ודווקא אפשרות שהן יעלו ולהתעלם עוזרת.אני בכל זאת שואל במה לדעתך יש לאחוז כאשר עולה מחשבה על שמועה למשל בטלוויזיה על אנשים שמתו.האם דרך ההתמודדות היא בשיכנוע עצמי שלמשל לכל נשמה יש את זמנה בעולם ואף אחד לא יודע את הזמן וזה ההסבר לאסונות ופשוט לאחוז באמונה שהכל מכוון לטובה.
השאלה שלי האם נכון לחפש הסבר או סיבה גם אמונית שתיתן לנו את האפשרות לקבל את הדברים יותר באהבה או פשוט צריך לתת למחשבות האלו לעלות ולעבור הלאה והזמן יעשה את שלו עד שבעזרת השם המקרה גם יישכח מבלי לתת כל הסברים לעצמי?
כי בעצם שיש מחשבה כזו א חושבים על כאב או פחד לא רק לגבי מי שמת אלא גם לגבי ההתמודדות של מי שנשאר לבד וזה מעורר כל מיני רגשות לא נעימים שמביאים גם מתח וחרדה.
האם פשוט צריך להשתדל לתת לזה לעלות כמה זמן שזה יהיה ולהמשיך רגיל לצד זה בתקווה שזה יעלם מתי שהוא?
תופעה נוספת ששמתי לב אליה היא שכאשר אני מקפיד על תפילות ומעשים טובים ועולה בקדושה אז ששומעים משהו רע אז כאילו הרגישות היא יותר גבוהה וזה יכול לעורר שוב תחושה שלילית רעה כמו עצב חזק או חרדה ופחד וזה די מתסכל כי בעצם זה שאנחנו בונים את עצמינו זה דבר חיובי וההרגשה היא שאנחנו בונים ואז משהו הורס.השאלה למה קשה יותר להשאר בתחושה הטובה?
האם גם בצד ההתקדמות שלי אפשר לספוג או להקשיב לדברים השליליים והעצובים בפרופורציה יותר מתאימה?
האם אין זה סוג של הרס עצמי?
האם ישנם שיטות לקבל את הדברים אחרת ?
תודה על תשובתך
כל טוב לך
תשובה
שלום לך
אני חוזרת על ההמלצה מתשובתי הקודמת אליך, אל תשאר עוד עם הסבל לבדך. אתה מתאמץ מאוד לצאת מהמצוקה בנסיונתך החוזרים למצוא ולהבין את הסיבות והמקורות למצב.הבנה פעמים רבות אינה נותנת לנו את הפיתרון.
יש זמנים שיש להניח לנסיונותנו להצליח לבד ולתת יד למישהו שיוכל לסייע לנו לצאת מהמיצר.
עצות נוספות דרך ההתכתבות לא יוכלו לסייע, פנה בהקדם לקבלת סיוע טיפולי.
בהצלחה וכל טוב,מרב