שלום וברכה, אני בחורה הנושקת לגילי 29, וטרם זכיתי להינשא.אחד הקשיים והיתרונות במובן מסויים של להיות רווקה זה אין ספור האפשריות שיש לי לעסוק בהם בחיי, נראה כי חתונה בגיל מוקדם מאפשרת לא להתמודד מספיק לעומק עם דילמה משמעותית של מה יעודי בחיים.וברוך ה' עברתי תהליכים חשובים ומורכבים עם שאלה היעוד, וגיבשתי כמה כיוונים מיקצועיים שאני בס"ד רוצה ושמה למטרה להתפתח בהם.הנקודה היא שאני מרגישה שבישביל לצעוד בכיווני התפתחות אני צריכה בחור בן זוג שיצעד איתי במסע הנ"ל,וכמו כן גם אם יש בכוחתי למצא תמיכה וכוחות ממקורת אחרים, במודע או שלא במודע מקונן בי חשש שפיתוח וקידום של הכישורים שה' נתן לי, עלול חלילה לגרום לקושי במציאת הבחור המתאים,שההיישגים והשאיפות שלי יתפסו בפניו חלילה כמאיימים ומרחיקים או אני יחלילה יפתח היתנשאות וניכור.כמו כן ככל שאני לומדת יותר ומפתחת את כישורי (מה שמאוד טוב לי ומשמח אותי)כך אני יותר מודעת לרמת הדרישות שלי מהבחור ביחס לרמתו הרוחנית תורנית אינטלקטואלית.אני מאמינה בלב שלם שאם ה' ברא אותי באופן מסיום הוא גם ברא את הבחור שיכול להתאים לי,ועם זאת שהזמן חולף אני מוצאת את עצמי מהרהרת כיצד עלי לנהוג בשלביי ההמתנה לבחור המיועד בס"ד.תודה רבה על תשומת הלב.
תשובה
שלום רב,
המצב שאת מתארת משקף מצבן של הרבה רווקות, אשר התפתחות יפה בתחום המקצועי, גיבוש זהות ויעוד בחיים, ודווקא התפתחות זו מקשה על מציאת בן זוג מתאים. מצד שני חשוב להמשיך לנסות להכיר, לחפש מישהו המתאים להתפתחות שלך, אך עדיין להיות פתוחה וגמישה מספיק כדי למצוא בן זוג. רצוי לשתף חברה טובה או מישהו קרוב אחר שאת סומכת עליו, כדי לבדוק את עצמך שאת לא מפתחת ומסתגרת סביב גישה נוקשה וסגורה מדי.
בהצלחה.