שלום וברכה-
אנימוצאת את עצמי לא מרוצה מחיי הנישואין שלי למרות שלכאורה הכל בסדר ואנחנו אוהבים.
אני מרגישה שבעלי לא נפתח אלי באמת ולא מתוך אי רצון אלא מתוך שלא מודע מספיק לרגשותיו ומחשבותיו ואני מרגישה שאנחנו מפספסים את חווית הזוגיות המלאה ויותר חיים ביחד מבחינה טכנית.
כמה שניסיתי להבהיר את רגשותי לבעלי בעדינות ובצורה יפה הוא פשוט לא מבין את התסכול שלי ומרגיש מסופק מחיי הנישואין . כששאלתי אותו מה חיי הנישואין שלנו כוללים לדעתו הוא ענה שלא יודע להגדיר זאת בוודואת והתנצל.
אני יודעת שיש מוכנות מצידו אבל מצד שני אני מרגישה שאנחנו בכלל לא משדרים על אותו גל וחוסר המודעות שלו לעצמו, לרגשותיו ולסביבתו הורסים כל חלקה טובה בנישואין שלנו.
הייתי מאוד רוצה שבעלי ואני נפנה לטיפול כלשהו למרות שאני באמת ובתמים חושבת ( ולא מתוך התנשאות) שהוא זקוק לטיפול יותר ממני כי ברגע שהוא יבין את המצוקה נוכל לפתור את הבעיה בקלות אבל עד שהוא לא יבין שיש בעיה זה לא יתקדם לשום מקום...
ניסיתי לדבר איתו על הנושא כמה וכמה פעמים ברוח טובה וברוגע אך זה סתם גורם תסכול לשנינו כי הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו ואני יוצאת מאוד מתוסכלת כי אני מרגישה שבעלי- שאמור להיות הנפש הקרובה אלי ביותר לא מבין את הצרכים שלי...
לא ציינתי בהתחלת המכתב אך אנחנו נשואים עוד מעט שנתיים ויש לנו בן בן 4 חודשים
תודה רבה.
תשובה
שלום רב,
לעתים קרובות נוצרים פערים בזוגיות בצפיות, והבדלי אשיות נהיים בולטים.
הרצון שלך לנסות לעבוד על כך ולשנות הוא נכון וחיובי, אך יתכן שדרוש זמן לשינוי והבשלה מצדו. חשוב שתהיי עקבית ותתמידי בעמדתך, יחד עם סבלנות לקצב שלו, ולמה שקורה לו. יתכן שאת צודקת שקיימת אצלו בעייה באישיות, אך היות והוא לא מודע לה אין ברירה אלא לנסות לשנות דרך הנושא הזוגי. נסי לשכנע אותו לבוא לפחות לפגישת יעוץ אחת, כדי לברר מה קורה, איך וכיצד לשפר.
אתם עדיין צעירים, מצד אחד כדאי לנסות עכשו מצד שני יש זמן, וגם מצדך דרושה סבלנות.
בהצלחה.