האם זה טבעי שאני כבחורה שעוד לא נשואה, מאוננת כמעט מדי פעם, כי אני מחפשת את העונג? אם זה נעשה בצניעות, ופשוט עושה לי טוב, למה להפסיק?
אם זה יותר תכוף, כי משהי שאני נוהגת לשוחח איתה על עצמי לא נמצאת כרגע, זה מראה על צורך שלי באהבה שחסרה לי? (אין לי משיכה מינית כלפיה ואני נפגשת עם בחורים ויש לי משיכה לבנים)אני רק מרגישה שחסרה לי התקשורת איתה. אולי פשוט אין לי דברים מעניינים אז אני מוצאת בזה עניין...? מה אפשר לעשות? אני מתביישת לדבר איתה על זה. זה דבר שנוח לי להיות בו עם עצמי, ורק מחפשת כיוון חשיבה נכון לכך , ולכן אני פונה דרך כאן
תשובה
שלום רב,
נראה שחשבת הרבה על הנושא והתשובות שנתת לעצמך הן הגיוניות, ואכן הן עניין פרטי שלך עם עצמך.
כדאי רק שתבררי לעצמך, את מהות הקשר עם אותה חברה, מה המשמעות שלו ומדוע את לא מצליחה ליצור קשרים נוספים או למצוא תחומי עניין אחרים שימלאו אותך ויתנו לך סיפוק.
החשש באוננות, שהיא מהווה תחליף קל ונוח, ועלולה לעכב יצירת קשר משמעותי עם בחור ובכלל קשרים חברתיים שהאנרגיה המינית נותנת להם דחיפה.. לכן רצוי שלא להנציח יותר מדי את המצב הזה אלא לראות בו שלב התפתחותי חולף.