שלום,אני מתנצלת מראש על האריכות.
אני בחורה תורנית,נאה ומשכילה בת 27.
קרוב משפחה הכיר לי לפני שנתיים, בחור מהמשפחה הרחוקה המרוחבת. אז הוא היה בן 32 ואני 27. אך אני מודה בעוונתיי, סרבתי כעבור 2 פגישות בלבד, עם תירוץ עלוב במיוחד.
הבחור התאכזב מאד.
אחרי שנה, שוב קרוב המשפחה שלי הכיר בנינו (דיי בעורמה, כאשר טען שהבחור מעוניין לחזור, ולו אמר שאני מעוניינת לחזור. סוג של אהרון רודף שלום:-))
אני שוב חייבת להודות, בפעם השניה פתאום נפל לי האסימון שהוא באמת מה שחיפשתי כל הזמן!(כנראה שהזמן עשה את שלו) הוא נאה, משכיל, מתאים לי מבחינה מנטלית, מבחינת הרמה הדתית החזקה.
לומד ועובד, הכל! מרוב התרגשות והבנה עמוקה כמעט בכיתי, והודתי לקב"ה, הבטחתי שהפעם אני באמת משקיעה בקשר.
וכך היה. אולם מצד הבחור (שכנראה מאד נפגע מהפעם הקודמת) התגלתה אדישות והוא כנראה פיתח סוג של חומה או מנגנון הגנה מולי - כי בכלל לא הצלחנו 'לעורר את האהבה'.
פגישה ראשונה היתה רגילה-בגן נחמד. פגישה שניה הוא קנה קפה ומאפה וישבנו בפארק, והנה חשבתי שאנחנו עולים על הדרך הנכונה ב"ה. אך הכל התנפץ בפגישה שלישית. מפגישה זו ואילך (היו לנו 12 פגישות בסה"כ-מה שבחיים לא היה לי עם בחור) כולן חזרו על עצמן- באותו פארק, באותו יובש (בדרך היתה גם היום הולדת שלי, שאפילו לא סימס כלום, והיה לו גם חופש מהעבודה (חג פסח) - ולא התקשר ולא כלום, כאילו יש לך חופש סוף סוף, אתה לא רוצה לבלות עם בת הזוג שלך!?
אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על הקשר, כי אני מרגישה שהוא כמו 'מת', אין חידוש, אין גיוון, פשוט כלום. (התכוונתי לומר היה שאני רואה שיש פוטנציאל ,אבל הוא לא מעורר אותו) באותו רגע שאמרתי לו את זה בטלפון הוא גילה ספונטניות ואמר שהוא חושב גם כך, והחליט לקחת אותי לאיזה טיול.
אבל כבר כל כך שקעתי באדישות שלו, ואחרי הבילוי, ביקשתי כמה ימים לחשוב. פחדתי- האדישות הזו תהיה גם לאחר החתונה?
תמיד אצטרך לעבוד קשה על ליבו? כבר היססתי- אולי בגלל שאני צעירה יש לי הרבה כוחות עוד לבלות ולצחוק, ולהאמין באהבה, ואולי הוא כבר 'מבוגר' ועייף מכל החיזורים האלו? הוא גם סיפר לי שפעם שנפגע מבחורה, עד כדי כך שהיה זקוק לחופש ולכן יצא לטייל בחו"ל (בהסכמתו של רב כמובן).
בכל אופן, אחרי שביקשתי כמה ימים הפסקה לחשוב, הוא היה נראה קצת מאוכזב, אך הסכים.
הבחור לא חזר עד היום. לא התקשר לברר מה החלטתי, לא התקשר לשאול, כלום.
מה קורה פה? אני כמעט בטוחה ב99% שהוא היה מעוניין, אבל אולי פגוע ברמות גבוהות, שפיתח אדישות. אמא אומרת שכשבחור רוצה- הוא מחזר במרץ, אז כנראה שמצבו לא טוב בתחום הזה.
כל כך רציתי להאמין שאני נלחמת עבור הקשר הזה, כי מעולם, מעולם לא מצאתי התאמה כזו אני מפחדת לומר. מושלמת. אבל הנה, כנראה שאין מושלם.
עברה חצי שנה. עולות בי מחשבות שאולי ואולי. אולי לא עשיתי מספיק (למרות שכולם מסביב אומרים שעשיתי מספיק)
אולי אני אחזור אליו בדרך עקיפה דרך קרוב משפחה אחר(אבל זה פשוט השפלה- כמה אחזר אחריו? זה לא התפקיד שלו?)אולי שחברה תדבר עבורי? אבל לא, זה לא צנוע. הוא צריך ליזום, לא?
מה לעשות? פשוט חבל.
תודה.
תשובה
שלום
קמת חבל שלא פנית אלינו כאשר החלטת להקפיא את הקשר. אז היה אפשר לעשות דברים אחרים.
בכל אופן אם את מעוניינת אין ברירה אלא לפנות אליו שוב ולברר מה קורה. כמו בפעם הקודמת. אין מניעה שזה יהיה אותו קרוב משפחה שיתאם ביניכם בצורה מכובדת.
זה אם את רוצה. אם את רוצה לדשדש בשאלות ובחקירות אם זה תפקידך לחזר אחריו ואם עשית מספיק או לא, ושזה בכלל תפקידו אז יכול להיות שתמשיכי לדשדש בשאלות האלה אבל תשובות לא תקבלי ובטח של פגישה.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים
נ.ב. והפעם תעדכני אותנו אם מתעוררות בעיות בזמן הקשר ולא אחרי שנפרדתם. ואל תוותרי לו הפעם על גלידה. כי פעם שלישית זה גלידה!
המון בהצלחה!