לאן הולכים מכאן?

בס"ד

עזרא,

שלום וברכה.

בקרוב אהפוך בת 28. אני רווקה, ועומדת אחרי בחינות לשכת עורכי הדין. לא עברתי את הבחינות.

אני משתדלת לא להצטער על כך יתר על המידה... ולהמשיך הלאה, ולמרות זאת אני מודה שאני מאוד מבולבלת. מרגישה אבודה.(לא פעם ראשונה שאני נבחנת, והלימודים אורכים כחצי שנה).

עזבתי עבודה חודשיים לפני הבחינה, בין השאר מסיבה זו.

לימודי משפטים התחילו משום שלחצו עליי בגיל צעיר להתחיל ללמוד. חלמתי לעסוק ברפואה. הפסיכומטרי לא הספיק ורצו שאתחיל ללמוד "עכשיו". מסתבר שהלחץ לא כ"כ השתלם... לא התחתנתי כלכך מהר כמו שחשבו. אני מבולבלת.

לא יודעת אם לגשת שוב לבחינות הלשכה. אולי להתחיל לחפש תחום אחר? משהו שיותר מעניין אותי? משהו שבתחום הפארא רפואי?

מצד אחד רוצה לסגור מעגל. מצד שני, הספקות בנוגע לתחום ליוו אותי לאורך כל הדרך.

לא קל לי לראות את עצמי עוסקת בעריכת דין. אני מאוד עדינה.

עדיין, יש תחום מאוד ספציפי שמעניין אותי. ובכל זאת, מדובר בתחום מאוד ספציפי...

מישהי לפניי שאלה אותך לגבי עיסוק. היא בת 20, ולרגע הרגשתי שחזרתי לאותה נקודה בה הייתי בגיל הזה.

כשהייתי צריכה להחליט בצעירותי, לא היה לי כיוון. עשיתי רשימה של 50 מקצועות (!!!) (אם לא יותר) אפשריים.

היום אני יודעת לומר שאני רגישה ועדינה, ושאני מעוניינת לעבוד עם אנשים.

עבו"ס לא בא בחשבון כי זה קשה לנפש שלי לשמוע את הצרות האלו.

חשבתי על תחומים פארא- רפואיים. ועדיין, אחרי 8 שנים ... אולי זו בריחה ממה שיש לי ביד?

מה לעשות?

אשמח לשאלות מכוונות או לכל עיצה טובה.

תודה מראש על העזרה!!

תשובה

שלום וברכה

אנסה לשקף לך בתמצית את מה שהבנתי מדברייך.

את רווקה בת 28, "חשבו" שתתחתני יותר מהר, עזבת את עבודתך לטובת מבחני לשכת עורכי הדין בהם נכשלת וזו לא הפעם הראשונה. את משתדלת שלא להצטער יותר מדי, שזה טוב בפני עצמו, אך מתארת את הרגשתך כמבולבלת ואף אבודה. למדת משפטים כי "לחצו" בגיל צעיר, היו ספקות לכל אורך הדרך (הארוכה). ובמבחן התוצאה זה לא השתלם. עוד קראתי בדברייך שחלמת לעסוק ברפואה, אך בעקבות פסיכומטרי שלא התאים והלחץ להתחיל עכשיו! בחרת בתחום המשפטים.

הביטי, מצד אחד עולה מדברייך שניגשת ללימודים אלו מתוך לחץ חיצוני ותחושת אילוץ, שתמיד היו ספקות, מלבד זאת, את מתארת ש"לא קל לי לראות את עצמי עורכת דין" (אני עדינה).

מאידך, החלום שנגנז על לימודי רפואה, העניין הרב בתחום הפארא רפואי (הזכרת זאת פעמיים), הרצון שלך לעבוד עם אנשים, וכן הוספת פעמיים את עניין היותך רגישה ועדינה.

ציינת ש"חשבו" שתתחתני יותר מהר וש"לחצו" ללמוד ועכשיו! עוד את כותבת שזה לא השתלם, אכן, את זו שמשלמת את המחיר על הבחירות שלך המושפעות מציפיות אחרים, בחירות שהתעלמו מהחלום האמיתי שלך והביאו אותך להבין שזה לא השתלם. אין זה אומר שאת חסרת אונים, ראשית, אני מציע לעשות סדר ב"בלבול" ובכך בעז"ה גם ההרגשה האבודה תתפוגג.

לשתי השאלות שבמכתבך:

1. האם לנסות לגשת שוב, ובכך לסגור מעגל?

2. האם ללכת בעקבות לבי, האם זו בריחה?

ההתלבטות הינה בהחלט במקומה, הרי למדת מספר שנים לא קטן וקשה לך לחשוב שהכל הלך לאיבוד, זו באמת ההתבוננות שיש לעשות ביישוב הדעת, וביושרה גדולה להיות מסוגלת להתמודד עם תוצאות החלטות העבר. אף יותר חשוב מכך, יש צורך אמיתי לשאול את השאלה המתבקשת כל כך שבחרת בה ככותרת למכתבך, "לאן הולכים מכאן?"

אני סבור שהתשובות נמצאות בגוף השאלה, אני מציע שתקשיבי ללבך ומקווה כי תמצאי בפרספקטיבה הזאת התחלה של בירור אובייקטיבי עד כמה שאפשר ובירור העתיד אותו את מבקשת לך.

אין משמעות הדבר חזרה לנקודת ההתחלה! כל מה שלמדת (בלימודים) וכל מה שלמדת ותלמדי (מהמצב הנוכחי) מהווים את הבסיס ממנו את יוצאת לדרך, אל הקומה הבאה שלך, תהא אשר תהא. אמונתנו שיד ההשגחה מכוונת את הדברים, לעיתים רק בראייה שלאחר מעשה אנו מבינים מה טובה צמחה מכאן.

בברכה ובהצלחה רבה

עזרא היידו MCI מאמן מומחה ומגשר משפחה, ברוח היהדות