שלום דפנה היקרה,
חשבתי עלייך ביומיים האחרונים, על אף שלמעשה איננו מכירות כלל...
למה חשבתי עלייך? כי בהשפעת התכתובת היננו יצאתי לחפש חומרים וכיוונים בנושאים עליהם דנו.
אין עלבון מבחינתי, דפנה, רק הערכה וכבוד אלייך כאדם, וכבעלת מקצוע.
כל מה שלקחתי אל עצמי בעקבות התכתובות שלנו - היה מיותר, והסרתי אותו מעליי. תודה לך.
חשבתי גם ביני לבין עצמי על נושא 7 הנקיים.
לא אכחיש ואודה כי הרעיון על ביטולם אינו בשל אצלי - אך בהחלט אני מוכנה לבחון ולהגות בו, אולי יום אחד עוד אבשיל לכדי תמיכה ממשית.
על כל פנים - וודאי שאם יבוטלו אהיה מאלו שישנו את מנהגן. אני חושבת על ימי ההרחקה כמורכבים וקשים לא רק בהיבט של מניעת קיום יחסים,אלא גם כעל בהיבט של נגיעות חיבה, קרבה ומגע של הערכה, וכל רבדי החיים שמשתנים באופנים כאלו ואחרים בזמן הנידה.
אגב, החשק שלי, באמת, בסדר גמור. באמת...
כשהוא היה בשפל - עשיתי הרבה חושבים על מנת לעלות על הגורמים לכך, ולטפל בהם.מהמקום הזה כתבתי - שלא מצאתי קשר, אצלי, בין גלולות לחשק. כי מעולם לא נטלתי גלולות.
ולגבי גלולות - נראה שלא הבהרתי את עצמי. אני בהחלט מסכימה שגלולות אינן מיטיבות עם החשק ואף מרדימות ומדכאות אותו. אני, כאמור, מעולם לא השתמשתי בהן. העניין הוא, לטעמי, ככה: היות וגלולות הן עדיין אמצעי המניעה הנפוץ, הזמין והשמיש בקרב נשים הנמצאות בקשר רציף וממושך, ויש להן, על אף כל מגרעותיהן גם כמה זכויות (הן נוחות לשימוש, בטוחות לצורך המניעה ועוד... וזה לא אומר שזה עולה על חסרונותיהן!) - נראה לי שבמקביל להצפה של המידע על דיכוי החשק ע"י גלולות והארת עיניהן של נשים בנושא, רצוי ואף נצרך להאיר עיניים גם בנוגע למדכאי חשק אחרים.
כי אם נשים לא מפסיקות בנתיים עם גלולות, הן לפחות יכולות להיטיב את החשק שלהן באמצעים אחרים.
ובינהם כמו שציינת מזון, וכמו שאני מצאתי:
1. הנקה ממושכת - על אף היותי מניקה מושבעת שאוהבת מאד את ההנקה על כל רבדיה, אני בהחלט יודעת לומר כי היות ואיני מקבלת ווסת כל משך ההנקה (גם לאחר שנה וחצי ויותר), ובתקופה זו החשק אינו בשמיים (פרולקטין וכו') - היה עלי לשקול האם להמשיך הנקה כשהתינוק כבר פעוט (לאחר שנה נניח...).
בילד האחרון שלי אחד הגורמים להפסקת ההנקה לאחר שנה וחודשיים היה הרצון לשוב אל התשוקה.
2.מניעת הריון - כל זמן שאשה חשה שהיא לא מוגנת ע"י האמצעי שבחרה למניעת ההריון, היא עלולה לפגום מ-א-ד בחשק שלה ומימלא בקשר האישותי שלה. ונדמה לי שזה ברור.
אצלי למשל, עד שהתקנתי התקן השתמשתי ב- VCF. אני חייבת להודות כי חיי האישות היו מבחינתי מקור לחששות שמא אני לא מוגנת, אולי אכנס להריון... זה וודאי לא סייע בעדי להיות משוחררת ונינוחה...
3. סטרס וניהול מתחים- גם בתזונה אך בעיקר ע"י התנהלות נכונה ומודעת נשים יכולות להגיע אל מצבי חיים יותר מאוזנים מבחינת מתחים וחיי היומיום כך שהן נעשות יותר פנויות ליחסים.
נראה לי שטיפול ביסודות ובתשתיות החיים (כמו סולם מאסלו), יכול לפתור לפחות חלק מהבעיות.
4. יחס אל הגוף - ציינת את זה בתגובתך הקודמת אליי. אני חושבת שיש לתפיסת הגוף בעיני האישה מקום מאד מכובד באיך שהיא רואה את עצמה כמינית, חושנית ונחשקת.
ככל שנוכל להגיע להשלמה עם גופנו (ואם יש צורך אז לסייע בירידה במשקל) - נזכה לחשק ולהנאה ביחסים.זו עבודה פסיכולוגית, נפשית ואף רוחנית לטעמי. זו אהבה לעצמי, להיות שלמה עם עצמי.זה מקום מאד גבוה בעיני, והלוואי ונוכל להיות בו באופן בטוח ושליו. זו עבודה קשה...
5. חזרה למזון - תזונה היא אמצעי לשפר את מצב העייפות (שהזכרנו אותו כגורם לחוסר חשק בעבר, ויכולה להופיע כמובן כחלק מתסמיני קנדידה, אנמיה, PMS ועוד), את אורך המחזור, את תנודות מצב הרוח והנפש, וכמו שציינת, תזונה (ואני מוסיפה: צמחים) הם אמצעי מצויין גם לטיפול בקנדידה, תולעים ושאר מריעין בישין.
בתזונה גם נוכל להפחית משקל ולתחזק גוף.
כל אלו המשפיעים על התנהלות יחסי הזוגיות והאישות.
דפנה, נדמה לי שפשוט לא הבנו זו את זו.
כל ההערה שלי על גלולות הייתה שאפשר גם להיטיב בעזרת טיפול בגורמים אחרים. את צודקת 100% שלגלולות חלק לא קטן בדיכוי הייצר, אני רק טוענת שגישה כזו אינה מונעת נשים מליטול אותן.
אנחנו מדברות, את בנושאים שלך ואני בתזונה וצמחים, אל נשים שמבינות את הנזקים שהן יוצרות( בגלולות או אכילה וכו') אך לא מצליחות להגיע לכדי שינוי. יש נשים ואנשים שסובלים מכל מיני סימפטומים וסינדרומים (לאו דווקא הקשורים למיניות ואישות). מה מונע מהם לעשות את השינוי שאנו מציעים להם?
מדוע יש לא מעט שבוחרים להמשיך לסבול מאשר לקחת החלטה ולעבור לנתיב חיים אחר?
אלו באמת שאלות כבדות משקל - אני טרם ירדתי לסוף העניין.
ולעניננו - אני מאמינה כי שינוי הרגלי אכילה ותפריט קלים יותר מלשנות ולהתנתק מגלולות.
מה את חושבת? אני חושבת שכדאי להראות לנשים אפיקים נוספים לטיפול בחשק ירוד, ולא רק להתמקד בגלולות.
ברור שכל עוד אשה לוקחת אותן -ייתכן ולא תראה שינוי רב. אבל ייתכן שבהחלט כן.
דפנה יקירה, אשמח שפעילותך הענפה תניב תוצאות, ואולי גם תוכלי להוסיף את הכיוונים שלי, אם ימצאו חן בעינייך. הלוואי ויותר נשים יוכלו להגיע אל עצמן והיטיב עם גופן ונפשן, ומכאן גם עם משפחתן וסביבתן. זה בבחינת תיקון עולם, התקדמות אל עבר הגאולה.
שמחה מאד שענית לי! אני מודה לך על כך! ומאחלת לך שתראי ברכה ושמחה בעמלך.
כל טוב!
שירת
תשובה
בס"ד
לשירת היקרה, שוב שלום,
היטבת חסדך האחרון מן הראשון. אני שמחה שכבר אינך כועסת עליי! כל דברייך הראשונים בסלע חצובים. הלוואי ותרשי לי לפרסם אותם!
אגב, היה לי ברור שאת באת ממקום של הרה-יולדת-מיניקה ללא ווסת. למעשה הפרופיל שלך כבר רשום לנו, חסידי ביטול 7 הנקיים בתור אישה שלא מודעת או לא מספיק מודעת למעגל הקושי הזה. שירטטנו כבר כמה פרופילים של נשים שאין לנו מה לצפות מהן לתמיכה בנושא, ואת נכנסת לאחת הקטגוריות. לכן עניתי לך כנושאת פרופיל, ולא כשירת- האישה הבודדת. ואני שמחה שבסופו של דבר קיבלת את זה, שאין כאן שום דבר אישי נגדך, חלילה.
לגבי הסיומת- שאלת מה מונע מאנשים לעשות שינוי בחיים ולהמשיך לסבול? את התשובה לזאת אני כבר מצאתי, והיא: מתרגלים לסבל, לומדים לחיות איתו, ומקבלים אותו כחלק אינטגרלי, ואולי בלתי נמנע מהחיים. בנוסף- עושים את הבעד והבנגד (כמו בספר "יונה ונער", הבעד והבנגד לקוח משם...), בדיוק כמו שאת עשית, להראות לי את הפלוסים לעומת המינוסים של הגלולות, ומקבלים החלטה לפי זה. רק במצב שבו הסבל נעשה בלתי נסבל, שפתאום נוחת לבנאדם פטיש 5 קילו על הראש בדמות מחלה קשה, כגון סרטן (גם אז לא תמיד), או סבל פחות רדיקלי, אך מאוד מטריד (וזה אנדיבידואלי, כמובן) אז עושים את השינוי. כי לעשות שינוי זה מאוד קשה. צריך להגיע לתודעה שהסבל עבר את סף היכולת, ושהשינוי הוא בר ביצוע. או, לחילופין- שאין ברירה אחרת, אלא לבצע את השינוי. אחרי השינוי אנשים אומרים לעצמם- "חבל שלא עשיתי את זה קודם", או "איך סבלתי בלי שידעתי שאני יכול לשנות את זה", "לא ידעתי שאפשר אחרת", או "איזה טיפש הייתי, מה חשבתי לעצמי", או "העונש התברר לי כמתנה גדולה", ועוד אינספור משפטים שאני שומעת ממטופלים במרפאה שלי ומאנשים בכלל.
הרי גם אני כל יום מתבדחת ביני לבין עצמי ואומרת לעצמי "כמה טיפשה הייתי אתמול".
לכן אני לא רואה את עצמי כמביאת שינוי. בכלל לא. לא אכפת לי ולא מזיז לי מה אנשים עושים לעצמם. זה העניין שלהם. כשאני אומרת משהו זה סימן שמתחשק לי לומר אותו, ואם יש לי קהל שומעים- מה טוב. אין קהל- גם טוב. זה נטול עכבות לחלוטין. מי שרוצה לוקח, ומי שלא- לא. וזה בסדר גמור. וככה אין לי שום תסכולים. ברור לי שכאשר התלמיד מוכן המורה שלו מגיע. ומי אמר שאני זה המורה? מי אני בכלל? לכן, כשאנשים אומרים לי משפט כמו "עד כה לא ידעתי שאפשר אחרת", אני מהנהנת בראשי בפנים רציניות, אך צוחקת בליבי. זה הרי לא נכון. קודם התדרים שלו לא היו מוכנים לקלוט את המידע, ועכשיו הם כן. לכן הוא קיבל את הלימוד עכשיו, ולא קודם. וההצפה הגופנית או הרגשית היא עכשיו, ולא קודם, כי קודם האדם לא יכול היה להתמודד עם זה. העולם הרבה יותר מדוייק ממה שנראה לנו. רק צריך לפקוח את העיניים ולהתבונן.
עוד דבר מעניין שכתבת בסוף- שלדעתך שינוי תזונתי הוא קל יותר לביצוע מאשר הפסקת גלולות. לדעתי זה לא מדוייק. זה מאוד תלוי איזה שינוי תזונתי נדרש. במקרים מסויימים יהיה דווקא להיפך- יהיה קל יותר לעבור מגלולות להתקן, למשל, מאשר להפסיק פתאום לאכול כל כך הרבה דברים שהתרגלתי (אני יודעת את זה, עברתי את זה בעצמי), לקחת הרבה מאוד תרופות וצמחים לזמן ארוך מאוד, לשמוע כל הזמן את הלגלוגים של הסביבה, לשלם הרבה כסף על אבחונים וטיפולים משלימים, להתמודד כל יום מחדש עם הצורך להכין לאחרים ארוחות שאני לא יכולה לאכול בעצמי כמעט כלום מהן, לתת למשפחתי לשמור על ההרגלים הישנים שלהם, על אף שידוע לי כמה הם הרסניים, ולא להתערב, ועוד להיות שותפה בהכנת האוכל המזיק שהם אוכלים, בלי להתפתות לטעום, כל יום אלף פעמים. השינוי שעשיתי בתחום התזונה הוא הרבה יותר גדול בשבילי מלהפסיק לקחת כדור פעם ביום.
את לא צריכה לדאוג בקשר לנושא התזונתי- הרי אני מבצעת בשבילך את השליחות שלך מדי יום. אני רואה את עצמי כמבינה די גדולה גם בתחום התזונה. וגם יודעת את מי להפנות לאיזה מטפל, בגלל איזו בעיה. וגם יש לי היכולת להבהיר לבנאדם מול מה הוא נמצא, ומה הוא יכול להרוויח או להפסיד מכל כיוון שאליו הוא פונה בהקשר הזה של טיפול הכרוך בתזונה (ולא רק בתזונה). אמנם יצא לך לקרוא את מה שכתבתי דווקא על גלולות, כי שאלו אותי בהקשר הזה, אבל הרבה אנשים מדברים איתי על הרבה עניינים, וגלולות הוא רק נושא אחד מהם. אם היה נראה לך שכל חיי הם התעסקות עם גלולות והשלכותיהן, זה בגלל שראית חלקיק תמונה ולא בגלל שכך הוא.
דרך אגב, פעילותי לא כל כך ענפה כפי שנדמה לך. כל הזמן אני קוראת ושומעת על אנשים שעושים כל כך הרבה דברים עצומים וגדולים, ומאחלת לעצמי להגיע לתחתית הסוליה שלהם. הלוואי שאזכה. זה יהיה כיף גדול!
יש בזה גם משהו קצת מפחיד, כי יותר עשייה תגרור לי יותר טעויות, ואני שונאת לעשות טעויות על אנשים. זה קורה לי לפעמים, וזה לא קל לי. בינתיים אני ישנה כעשר שעות ביממה (זה מה שאני צריכה), אז לא נשאר לי הרבה פנאי לעשות הרבה דברים שרשומים לי ברצונות ובתכניות.
האם קראת את הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי? ספר מעולה! אני ממליצה לך בחום. הייתי נותנת לך אותו בזה הרגע אם היית לידי.
טוב, המקלדת רוצה לנוח...
באהבה, מדפנה